הערת פסיקה: סיווג רב קהילתי כמתנדב

פסק הדין סע"ש (אזורי ת"א) 14047-12-17 הרב שלמה רבינוביץ' - עיריית פתח תקווה (נבו 11.04.2022) עוסק ברב שזכה במכרז לשמש כרב הקהילתי של שכונתו ומשמש בתפקיד זה כ-20 שנים. הוא לא קיבל שכר וזכויות עבודה אחרות כלל. בית הדין נדרש לדון בשאלה האם בין הרב לבין המועצה הדתית התקיימו יחסי עובד מעסיק או שמא יחסי התנדבות.

לטענת התובע, בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק ואין לנתבעים סמכות חוקית להעסיק את התובע כרב השכונה בהתנדבות. הנתבעים לא הציגו הוכחה שהתובע חתם על טופס התנדבות כפי שנדרש ממתנדב בארגון ציבורי. בנוסף, מיד לאחר הזכייה במכרז התובע קיבל הודעה כי עליו לפנות למנכ"ל לחתימה על חוזה עבודה. הנתבעים טענו כי התובע לא הוחתם על שום חוזה העסקה וממילא לא היו רשאים להעסיקו בשכר עקב בעיות תקציב שהיו ידועות לכל הצדדים. בנוגע להודעה הנתבעים טענו כי היא הועברה בטעות וכראיה לכך לא נחתם שום חוזה.

בבחינת טענות הצדדים, בית הדין מדגיש את העובדה שמעמדו של אדם כ"עובד" אינו נקבע על פי הגדרות הצדדים אלא על פי נסיבות העניין והמבחן המעורב.

בית הדין מיישם פסיקה קודמת שעסקה בהבחנה בין יחסי התנדבות ליחסי עבודה (בפרט, פס״ד פרידמן ופס״ד סרוג׳י). לפי פסקי דין אלה, המתנדב הוא אדם שבא לעבוד מרצונו, מבצע את העבודה בלא תמורה כספית, אינו צד לחוזה עבודה ואינו קשור במסגרת מחייבת של שעות או ימי עבודה. המתנדב אינו מחויב לתקופת עבודה ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ, והוא אינו נתון למרות המעסיק.

לאחר בחינת העובדות, בית הדין קובע כי אין הבדל בין התפקיד שביצע התובע כרב שכונה ״בהתנדבות״ לבין התפקיד שמבצעים רבני שכונה בשכר. על כן נקבע כי בין הרב ובין המועצה הדתית והמשרד לשירותי דת התקיימה מערכת יחסי עובד מעסיק ואלה חויבו לשלם לו שכר וזכויות אחרות בסך של כמעט חצי מיליון שקלים.

איני מסכים עם קביעתו של בית הדין ממספר סיבות.

ראשית, לפי המבחן המקדמי שאוזכר על ידי השופטים, יש לבחון את המטרה העיקרית של ההתקשרות. הנתבעות טענו כי התובע הסכים להתמנות לרב שכונה בהתנדבות שכן ראה בכך תפקיד עם כבוד ורצה לשאת בתואר זה. מעצם העובדה שהתובע עבד כמעט 20 שנים ללא שכר, ניתן למצוא תמיכה לטענת הנתבעים. כלומר, ניתן להסיק שמטרת ההתקשרות אינה כספית.

שנית, ניתן לתהות האם לא צריכה להיות מניעות מלהעלות טענה של יחסי עובד-מעסיק לאחר עבודה ללא שכר משך תקופה כל כך ארוכה. ייתכן שזהו אחד המקרים הנדירים שבהם יש מקום לכך שטענת חוסר תום-לב תגבר על הקוגנטיות. כמו כן, ניתן להניח שעקב בעיות התקציב ככל שהרב היה טוען טענות אלו מוקדם יותר, המועצה הייתה מפטרת אותו והוא לא היה צובר תקופת עבודה כה משמעותית.

שלישית, בנוגע לטענה שרב הקהילה השקיע את רוב זמנו למען הקהילה באירועים כמו "בר מצוות, חיתון זוגות העברת שיעורי תורה ויישוב סכסוכים", לדעתי היה מקום לתת משקל לעובדה שגם אדם שאינו רב קהילתי אלא רב "רגיל" יכול לחתן זוגות, ללמד ילדים לבר מצווה, ללמד שיעורי תורה וליישב סכסוכים. רבנים אלו בדרך כלל עושים זאת מתחושת שליחות והתפקיד אינו מיוחד כלל לרב קהילתי. רבנים אלו בדרך כלל מקבלים תגמול באמצעות תשרים גבוהים בטווח ממוצע של 500-1000 ₪ לחתונה, כך גם לרב שמלמד לבר מצווה הנוהג לפי פורומים ייעודיים הוא לתת 100 ₪ לשיעור. לפי פסקי הדין עמרי קיס שמציג את התשר למלצרים כשכר עבודה מאת המעסיק ופסק הדין וליד אבו גרבייה שיישם את הלכת קיס לכלל המקצועות ולא רק למלצרים, היה מקום לקזז מהסכומים שקיבל התובע את התקבולים שהיו לו מתשרים. לא ברור מדוע הנתבעות לא העלו טענה כזו, שככל הנראה הייתה מקזזת סכום משמעותי ממה שנפסק.