הערת פסיקה: האם רשת המעסיקה זכיינים יכולה להיחשב כ'מעסיקה' לצרכי התאגדות בלבד?

בפסק דין סופר פארם מיום 28.12.2021 שלל בית הדין האזורי בת"א את בקשת ההסתדרות להכיר בחברת סופר פארם כמעסיקת הרוקחים ברשת לעניין התאגדות וניהול משא ומתן קיבוצי. הנימוק לשלילה היה כי הרוקחים מועסקים על ידי זכייני הרשת, ולא הוכח כי הרשת היא המעסיקה או מעסיקה במשותף. בנוסף, לא נמצא כי מערכת היחסים בין הרשת לזכייניה מצדיקה את חיוב הרשת בחובות של מעסיקה לצורך ניהול מו"מ קיבוצי בלבד על בסיס פרשנות תכליתית. עוד נפסק כי גם אילו היו מתקיימים יחסי עבודה בין הרוקחים לרשת סופר פארם, לא היו הרוקחים מהווים יחידת מיקוח נפרדת משאר עובדי הרשת.

בית הדין יישם את מבחני הפסיקה בשאלת זיהוי המעסיק, וקבע כי הרוקחים מועסקים ע"י זכיינים ולא ע"י הרשת. אף שנמצא כי בחלק מהתחומים מעורבת הרשת בתנאי העבודה של הרוקחים, נקבע כי אין מדובר בתנאים המצויים בליבת יחסי העבודה. ההסתדרות טענה בנוסף כי לסופר פארם יש שליטה כלכלית מוחלטת בסניפים ובתקציביהם, ובשל כך יש לראותה כמעסיקה לפחות לעניין חוק הסכמים קיבוציים. לטענתה, הרוקחים מועסקים במתכונת עבודה משולשת, כאשר הזכיין הוא המעסיק הרשמי, אולם הרשת מכתיבה למעשה את תנאי העבודה.

בית הדין הביע ספק אם ניתן להטיל חובות של מעסיק לעניין חוק הסכמים קיבוציים בלבד. לדבריו (בסעיף 93 לפסק הדין), ״יחסים קיבוציים הם מתמשכים במהותם. ספק אם נכון וניתן לראות בגוף מסוים מעסיק לעניין חוק הסכמים קיבוציים בלבד, שעה שיחסים אלה צופים פני עתיד ומוצאים ביטוי מתמשך בחיי היומיום. ההפרדה בין ההכרה בגוף כמעסיק לעניין חוק הסכמים קיבוציים, ולא ליתר העניינים, מלאכותית ועלולה לעורר בעיות מעשיות רבות״. בית הדין אינו מונה את הבעיות המעשיות עליהן הוא כותב. אוכל לשער את הקשיים עליהם מרמז בית הדין, כמו העדר קשר ישיר יומיומי של הרשת עם הרוקחים, וכפייה של תנאים על ידי הרשת מקום שכיום ישנה עצמאות לזכיינים. לטעמי, הסדר זה אינו בגדר בלתי אפשרי; ככל שהרוקחים היו מוכרים כיחידת מיקוח (אתייחס לכך בהמשך), וחותמים על הסכם קיבוצי מול הרשת, נראה כי הזכיינים היו יכולים להחיל את התנאים המוסכמים בין הרשת לרוקחים, כפי שמתנהלים הזכיינים בתחומים רבים אחרים בהם הם כפופים להנחיות הרשת.

בפסיקה הוכרה הטלת חובה על המשתמש לעניינים ספציפיים לשם הגשמת תכלית החקיקה והמטרה החברתית: כך למשל, בפס"ד ליה נאידורף הוכרה חברת החשמל כמעסיקה של עובדי קבלן לעניין חוק שוויון הזדמנויות, ובפס"ד הפוטה נקבע כי יש לערוך שימוע במשותף של המזמינה והקבלן, כלומר הטלת חובה על המזמינה לעניין שימוע. בית הדין קבע כי הכרה במעסיקים במשותף לצרכים מסוימים אפשרית ולו במקרים חריגים.

הזכות להתאגדות היא אחת מחירויות האדם (בג"ץ עמית) וכל עובד זכאי לאפשרות להתאגד לשם שמירה על זכויותיו ושיפור תנאי העבודה שלו. תכלית דיני העבודה היא ״להבטיח קיום כלכלי (חומרי) וחברתי (רוחני) בכבוד של העובד, ובקליפת אגוז – את כבודו החברתי" (השופט איטח בפס"ד פלפל). התאגדות עובדים היא אחד האדנים עליהם נשען הכבוד החברתי של העובדים; היא מאפשרת להם להיות אקטיביים אל מול המעסיק, ובהרבה מובנים מחזירה לעובדים את כבודם הבסיסי. לטעמי יש לשאול, האם לעובדים יש אפשרות מעשית לממש את זכות ההתאגדות שלהם מול הזכיינים, ולא מול הרשת. לכך רלבנטית גם השאלה, אם ראוי לאפשר להם להתאגד בנפרד מאשר העובדים בסניפי סופר פארם, כקבוצה מקצועית.

בפסק הדין הוזכר הכלל שלפיו ישנה העדפה של התאגדות ביחידות מיקוח מפעליות, על פני התאגדות על בסיס מקצועי. עוד נפסק כי לא הוכח קיומו של ״אינטרס מיוחד״ המצדיק התאגדות על בסיס מקצועי, וכי התאגדות של הקבוצה החזקה בחנויות עשויה לפגוע במעמדם של יתר העובדים במקרה של ניסיון התאגדות עתידי, וכך לגרום לפיצול בין העובדים ולסכסוכי עבודה. לכאורה, שמירה על עובדים חלשים יותר בסניפים הינה תכלית ראויה לאי קבלת התאגדות מקצועית ובמצב אוטופי של התאגדויות עובדים רווחות אני מצדדת בה. עם זאת, התאגדות סניפית לא עמדה כלל על הפרק וספק אם תקרה אי פעם. הרוקחים טענו כי אוכלוסיית הרוקחים הינה פרופסיה מוכרת בשוק העבודה, יש לה הסכמים קיבוציים במגזר הציבורי, הכשרה אקדמית זהה, תפקיד זהה, סביבת עבודה דומה, בתנאים דומים וכן מופעלת עליהם רגולציה זהה והנחיות של משרד הבריאות. בפס"ד ארגון העיתונאים בישראל הוכרו עיתונאים כבעלי אינטרס מיוחד המצדיק התאגדות על בסיס מקצועי. לעניות דעתי לא בכדי התאגדו הרוקחים מכל הסניפים יחדיו, משום שאכן יש להם אינטרס וצרכים ייחודיים, וסביר כי הם נבדלים בתפקידם משאר העובדים בתוך סניפי סופר פארם.

לדעתי על בית הדין לעשות את מירב המאמצים להגשים את תכליות דיני העבודה, ובכללן התאגדות עובדים, כפי שאכן נעשה במקרים אחרים של התארגנות ראשונית. התאגדות עובדים היא מהלך קשה וסיזיפי הדורש זמן רב, שינוי תודעתי ואומץ. לרוב, עובדים חוששים מפיטורים, הרעת תנאים והתנכלות בשל התאגדות, ועל כן יכולתם של הרוקחים מסניפי רשת סופר פארם ליצור קשר ולהתאגד אינה דבר של מה בכך. בית הדין מודע לאתגר שבפסיקתו בכותבו:"ייתכן ותוצאת הדברים תקשה על הרוקחים להתאגד", בסיומו של פסק הדין (בסעיף 109). לעניות דעתי, היה מקום להביא בחשבון שיקול זה ולאפשר לרוקחים להתאגד בצוותא מול הרשת. לדעתי היה מקום להכיר באינטרס המיוחד שלהם כיחידת מיקוח נפרדת, וכמו כן ניתן להתגבר על הקשיים שבהכרה ברשת כמעסיקה לצרכים של מו״מ קיבוצי בלבד.