הערת פסיקה: פלייטיקה – יעקב גמר

בפסק דין שניתן ביום 19.03.2017 (סעש (ת"א) 2433-03-17 פלייטיקה בע"מ נ' יעקב גמר) בחן בית הדין האזורי מקרה של חברת היי-טק (פלייטיקה) שניסתה לאכוף סעיף של אי-תחרות בחוזה של עובד, ולמנוע ממנו לעבור לחברה מתחרה (דרגונפליי). ביה"ד הוציא צו מניעה זמני האוסר על העובד לעבוד אצל דרגונפליי במשך תקופה של 3 חודשים ממועד סיום עבודתו אצל פלייטיקה. במהלך תקופה זו הורה בית הדין לפלייטיקה לשלם לעובד פיצוי בסך של 67,000 ₪ לחודש, התואם את השכר שהוצע לו אצל דרגונפליי. בקשות הערעור שהוגשו ע"י שני הצדדים, מטעם העובד לבטל את תקופת הצינון בכללותה ומטעם המעבידה המקורית להאריך אותה ל-6 חודשים (כקבוע בחוזה), נדחו.

פלייטיקה היא חברה פרטית העוסקת בפיתוח ושיווק משחקי מחשב ייחודיים לרשתות חברתיות ופלטפורמות סלולאריות ובהם משחק בשם "סלוטומניה", בו משחקים באמצעות כסף וירטואלי. העובד עבד בחברה, תחילה כחבר בצוות 'כלכלת המשחק' של המשחק הנ"ל, ובהמשך כמנהל זוטר שלו. 'כלכלת המשחק' מכתיבה את מהלך המשחק כדי לגרום לשחקן להישאר מרוצה מספיק כדי לשחק שוב במידה ויפסיד, אך גם להמשיך ולסכן את שצבר, אם ינצח.

בית הדין פעל לפי הלכת צ'ק פוינט לפיה בטרם יגביל עיסוק של עובד עליו לבחון אם מתקיימת אחת הנסיבות שלהלן: סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, הפרה של חובת תום הלב וחובת האמון, או תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק. בנוגע לסוד המסחרי, נקבע כי המידע שמחזיק העובד תואם את הגדרת חוק העוולות המסחריות, וקיים חשש שהעובד לא יוכל להימנע מלחשוף אותו ואת תכניותיה העתידיות של פלייטיקה, בשל הדמיון בין המוצרים של שתי החברות והתפקיד הבכיר שהוא עתיד לכהן בו בדרגונפליי. בנוגע להכשרה המיוחדת, נקבע כי החברה לא סיפקה לעובד הכשרה שכזו והידע המקצועי והמיומנויות שלו נרכשו במסגרת עבודתו בשגרה. בנוגע לחובת תום הלב, ניכר כי העובד נהג בתום לב, הביע חוסר שביעות רצון מתפקידו בחברה, נתן התראה מוקדמת על רצונו לעזוב ולא הסתיר את המעבר למתחרה, וחתם עוד טרם ההליכים על הצהרה שהוא לא יחשוף סודות מסחריים בתפקידו החדש.

הסוגיה המעניינת ביותר שעולה מפסק הדין היא התמורה המיוחדת. המבקשת ניסתה לטעון כי כ-10% ממשכורתו של המשיב נועדו לפצות על ההגבלה בעיסוק, אך משום ששכרו החודשי היה רק 27,000₪, מחיר נמוך יחסית בשוק לתפקידים אלו, הטענה נדחתה. גם הטענה בדבר הקצאת מניות בזמן רכישת החברה על ידי הקונסורציום הסיני נדחתה, שכן אין מדובר בתמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק של המשיב, אלא בתנאי מתלה שקבע כי ההטבה תופסק במקרה של תחרות לא הוגנת של העובד. עם זאת, במסגרת ההליכים המבקשת הציעה לפצות את המשיב בגין הגבלה בעיסוקו בגובה השכר שהוא עתיד לקבל בחברה המתחרה. פסק דין זה חשף את התחרות הקשה בעולם ההיי-טק, ואת הכיסים העמוקים של אותן חברות, בייחוד לנוכח העובדה שתקופת הצינון ממוקדת רק במתחרה המובילה של אותה חברה. פלייטיקה הצליחה לקבל את תקופת הצינון של העובד, ולו באופן חלקי, תוך מתן תמורה מיוחדת לעובד בדיעבד, משום שהיא יכלה לשלם לו בלי שיעבוד בפועל משכורת הגבוהה פי שניים וחצי מהמשכורת שקיבל אצלה, אשר הסתכמה (על פני שלושה חודשים) בסכום של קרוב ל-200,000 ש״ח.

אפשרות זו שניתנה לחברה בפסק דין זה, עלולה להיות בעייתית כתקדים בעיני, ממספר סיבות. ראשית, משום שמדובר בכלי שיתאפשר רק לחברות ענק בעלות משאבים, הן עלולות לנצל אותו ליצירת מונופול בתחומן ולפגיעה בתחרותיות בשוק. בנוסף, הפסיקה מקלה על חברות לקבל את תקופת הצינון בהינתן שנקבע שישנו סוד מסחרי אך קיים ספק בנוגע ליכולת השימוש בו, ובכך פוגעת בדינאמיות של העובדים בענף ההייטק ובפיתוח שלו. מנגד, ניתן לטעון בעד הפסיקה שהשימוש בסכומי כסף גדולים כדי לרכוש ידע של עובדים הוא לא נחלתן של המעסיקות המקוריות בלבד, אלא גם של החברות אליהן רוצים העובדים לעבור. אחת מטענותיה של המבקשת הייתה שהשכר הגבוה שהוצע למשיב הינו חריג בשוק, ומהווה פרמיה של קנית סוד מסחרי. טענה זו אומנם לא הוכרה בפסק הדין, אך אכן מדובר בכלי שחברות רבות יכולות להשתמש בו.

הפסיקה על תקופת צינון של 3 חודשים ולא 6 חודשים, תוך פיצוי כלכלי של העובד בדמות המשכורת המוצעת, מהווה גישת אמצע, אשר מאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים. ישנה הכרה בנזק שעלול להיגרם למבקשת ככל שהמשיב יתחיל לעבוד באופן מיידי בחברה המתחרה, שלה יש יכולת להשתמש באותם סודות מסחריים ומוצרים דומים. עם זאת, ישנה הכרה גם בנזק למשיב בהתחשב ב"התיישנות המידע" בתחום, בזכותו לעבוד, להגשים את עצמו ולהתקדם כלכלית ומקצועית בתחומו כחלק מחופש העיסוק וכנגזרת מכבוד האדם. לסיכום, אני מסכימה עם פסיקה זו, ומאמינה שהיא מייצגת את השאיפה לתחרות הוגנת ובתום לב של הכוחות המסחריים בשוק, ואת ההגנה על החברות הללו שתורמות שתיהן לכלכלת ישראל.