עדכון שבועי – 8.12.2022

תכנית המשתלמים בחקלאות

ב-23.11.2022 פרסם עיתון 'הארץ' כתבה מקיפה שמבקרת את תוכנית המשתלמים של משרד החוץ. תוכנית זו נועדה לקדם סטודנטים לחקלאות ממדינות מתפתחות סביב העולם ולחשוף אותם לחקלאות המתקדמת שנעשית בארץ. במסגרת התוכנית לומדים המשתלמים יום אחד בשבוע באחת מהמכללות שמשתתפות בתוכנית, וחמישה ימים בשבוע עובדים במשקים חקלאיים ברחבי הארץ על מנת לרכוש ניסיון גם דרך הידיים. על פניו נדמה כי תוכנית זו טובה לסטודנטים שנחשפים לטכנולוגיות שלאו דווקא היו נחשפים להם במדינות מוצאם, ומשתלמת עבור מדינת ישראל שזוכה ליחסי ציבור טובים במדינות אלו. ברם, שלטענת 'הארץ' מתחת לדבש מסתתר העוקץ: הסטודנטים שמגיעים במסגרת התוכנית מנוצלים על ידי המשקים החקלאיים והמכללות ואינם מקבלים את זכויות העבודה המגיעות להם. 'הארץ' מדווח בכתבה על 17 מהסטודנטים שהגיעו לארץ במסגרת התוכנית שהוכרו כקורבנות סחר בבני אדם.

הכתבה טוענת כי תכנית המשתלמים הינה תכנית השמת עובדים זרים בחקלאות במסווה של תכנית לימודים. לפי עדויות שנגבו מחקלאיים, מכללת כנרת, אחת המכללות שמשתתפות בתוכנית, אינה נושאת באחריות לדאוג לזכויות העבודה של הסטודנטים שבאחריותה ודואגת רק מהעמלה שהיא גובה מהם ומהחקלאיים. העובדים מספרים כי תנאי העבודה קשים, עבירות משמעת קטנות יכולות לגרור קנסות של 500 ₪ ואף גירוש חזרה למדינתם וכי בפועל הם עובדים שישה ימים בשבוע ולומדים רק יום אחד. סטודנטים שמבקשים להצטרף לתוכנית נאלצים לשלם 10,000 ₪ כשהתמורה כאמור הינה יום לימודים בשבוע, ומתוך עדויות עולה כי לתכנים הנלמדים במסגרת התוכנית אין כל קשר להכשרה המעשית במשקים. מתוך הכתבה עולה גם טענה כי ישנן ממשלות של חלק מהמדינות הזרות שמפעילות לחצים על הסטודנטים שהן שולחות על ידי איום על משפחותיהם כדי שלא יתלוננו על התוכנית ולא יביעו ביקורת נגדה, כל זאת כדי לגרוף דיבידנדים דיפלומטיים מול ישראל. במקרה אחד שמתואר בכתבה, סטודנט מחק תביעה שהגיש לבית דין לעבודה בשל לחץ חזק שהופעל עליו בידי מדינת המוצא שלו.

לדעתי, הסכום הגדול שמשלמים הסטודנטים כדי להשתתף בתוכנית בצירוף הלחצים ממדינות מוצאם כדי להשתיק כל ביקורת על התוכנית יוצרים הסדר של כבילת העובדים לתוכנית. בית המשפט העליון עמד בהרחבה על הפגיעה של הסדרים מעין אלו באומרו:

"הסדר הכבילה למעסיק פוגע בזכויות-היסוד של העובדים הזרים. הוא פוגע בזכות הטבועה לחירות. הוא פוגע בחופש הפעולה של האדם. הוא מאיין את האוטונומיה של הרצון החופשי. הוא רומס את הזכות היסודית להשתחרר מחוזה-עבודה. הוא שולל כוח-מיקוח כלכלי בסיסי מצד חלש ממילא ליחסי-העבודה. בעשותו את כל אלו, פוגע הסדר הכבילה למעסיק בכבודו ובחירותו של האדם במובנם היסודי ביותר."

הלכה למעשה, החוב של הסטודנטים וכן הלחצים מבית מחייבים אותם להמשיך לעבוד במסגרת התוכנית ללא כל אפשרות להשתחרר ממנה, להביע ביקורת עליה ולדרוש את זכויות העבודה הבסיסיות להן הם זכאים. מצב עניינים זה של הסטודנטים מהווה קרקע פורייה לניצולם. לפי דו"ח של ארגון 'קו-לעובד' אחת התכליות של התוכנית הינה לעקוף את ההסכם הבילטרלי הבלעדי שיש למדינת ישראל עם תאילנד כדי לאפשר הבאת עובדים מוחלשים יותר שיותר ניתנים לניצול. הדו"ח מבסס את טענתו בין השאר על הנתונים שמראים עלייה במספר המשתתפים בתוכנית מאז חתימת ההסכם הבלעדי עם תאילנד. כיום, מנהל הארגון עתירה בבג"ץ לביטול התוכנית ומומלץ לעקוב אחר ההתפתחויות של עתירה זו.

שביתת עובדי האמבולנסים באנגליה

יותר מ-10,000 עובדי אמבולנסים באנגליה הצביעו בעד לשבות בכמה ימים שלפני חג המולד בטענה כי העלאת המשכורת שהמדינה הבטיחה להם אינה מספיקה לאחר שנים של קיצוצים ולאור העלייה ביוקר המחייה. ארגון העובדים הבטיח לציבור כי שירותים חיוניים ימשיכו להיות מסופקים בזמן השביתה אך במהלך שביתה דומה שארעה ב-2014 זמני ההמתנה של מטופלים גדלו ואף הצבא נקרא לתגבר. השביתה שאמורה להתרחש בשבועות הקרובים צפויה להיות גדולה יותר בהיקפה מזו של 2014. יחד עם זאת, קיימים גם חוקים שמחייבים אספקת שירותים חיוניים שמגבילים את מספר העובדים שיכולים לשבות.

בישראל קיימות מגבלות חקיקתיות ופסיקתיות על זכות השביתה של עובדים חיוניים. דוגמא חקיקתית הינה האיסור על שוטרים וסוהרים להתאגד ולקיים פעילות מאורגנת. בנוסף התווה בית הדין הארצי כללים לגבי עובדים חיוניים המבקשים לשבות וקבע לגבי עובדי חברת חשמל כי הם רשאים לשבות כל עוד השביתה היא מידתית, בתיאום מראש ולא תפגע באספקת החשמל, בביטחון המדינה ולא תגרום לסכנת חיים. מעניין לבחון את אמות המידה הללו על עובדי אמבולנסים כאשר כל צמצום של עבודתם יכולה פוטנציאלית לגרום לאובדן חיי אדם. נדמה שבניגוד למקצועות רפואיים אחרים בהם ניתן לעבוד ב-'מתכונת שבת' ולצמצם את היקף השירותים הניתנים, לגבי עובדי אמבולנסים החלק הארי של עבודתם הוא חיוני ולא ניתן לצמצום.

באנגליה, מעבר למגבלות דומות שיש בישראל המחייבות אספקת שירותים חיוניים, מגבלה נוספת על כוחה של שביתת עובדי האמבולנסים היא התגבור הצבאי שהמדינה מספקת כדי להחליף את העובדים השובתים. בפסיקה הישראלית קיימים גם כן איסורים חקיקתיים ופסיקתיים על מעסיקים להביא עובדים חלופיים לעובדים השובתים במטרה לשמור על כוחה של השביתה. מנגד, במקרה של עובדי אמבולנסים אולי יש מקום לחריג שמאפשר להם לשבות תוך הבאת הצבא להחליף אותם זמנית. ייתכן שחריג כזה יוכל לאפשר לעובדים להפעיל לחצים כלכליים וביטחוניים על המדינה המעסיקה אותם תוך כדי שמירה על בריאות הציבור וחיי אדם.

ביטול שביתת ארגוני הרכבות בארה"ב

הנשיא ביידן חתם בשישי האחרון על חקיקה שתאלץ את ארגוני עובדי חברות הרכבות בארה"ב לקבל את הסכם השכר שהוצע להם ולא לשבות. החקיקה אמורה למנוע שיבוש פעילות של רכבות משא שמעבירות סחורה בין מדינות שהייתה גורמת להקפאה של כ-30% מהכלכלה האמריקאית ועולה לה כ-2 מיליארד דולר ביום. ארגוני העובדים שמייצגים כ-115,000 עובדים מאוכזבים מאוד ממהלכו של הנשיא שנתפס בעיניהם כידידותי לעובדים ועם אהבה גדולה לרכבות.

שמונה מתוך 12 ארגוני העובדים הסכימו להסכם שכר החדש שתווך על ידי הממשל האמריקני בין המעסיקים לארגוני העובדים אך 4 ארגוני עובדים סירבו לחתום. סירובם נובע כיוון שההסכם החדש אינו כולל הסדרה של ימי מחלה. בניגוד לדין הישראלי, בארה"ב אין חקיקה פדרלית שמחייבת מעסיקים לתת לעובדיהם ימי מחלה. למעשה, ארה"ב ביחד עם דרום קוריאה הן שתי המדינות היחידות בארגון ה-OECD שאין בהן חקיקה כזו. ישנן 16 מדינות בתוך ארצות הברית בהן קיימת חקיקה כזו אך היא חלה רק על העובדים בתוך המדינה. במדינות בהן אין חקיקה עובדים זוכים לקבלת דמי מחלה במסגרת חוזה העבודה שלהם או הסכמיים קיבוציים. בשל היעדר החקיקה נוצר מצב כיום שבו כחמישית מהעובדים בארה"ב אינם זכאים לימי מחלה.

העובדים שאינם זוכים לימי מחלה מצופים להשתמש בימי החופשה שלהם. מצב זה הוא בעייתי מאוד כיוון שהוא מכריח עובדים שהיו חולים לוותר על לקיחת חופשה למען רווחתם האישית, או לחסוך את ימי החופשה שלהם למקרה ויהיו חולים בעתיד. מצב נוסף שיכול להיווצר הינו עובדים שמגיעים חולים לעבודה כיוון שכבר ניצלו את ימי החופשה שלהם. מכאן עולה כי הזכות לימי מחלה יכולה להטיב לא רק עם העובדים אלא גם למעסיקים והחברה בכללותה בכך שנמנעת הדבקה במקום העבודה, קל וחומר בעת מגפה עולמית. יש לציין שבזמן הקורונה הממשל האמריקאי העביר חוק שמחייב את רוב החברות בארה"ב לתת שבועיים ימי מחלה לעובדים שנמצאים בבידוד אך פג תוקפו של חוק זה והמחוקק האמריקאי לא נענה לקריאות להעביר חקיקת ימי מחלה באופן קבוע.