עדכון שבועי 16-23.3.2021: הטבות לעובדי השמירה והסיעוד וחשש מפגיעה בפרטיות המורים

הסכם קיבוצי ענפי לעובדי השמירה והאבטחה

ביום ראשון האחרון חתם איגוד עובדי האבטחה, הניקיון והטיפול הסיעודי בהסתדרות עם הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל על הסכם קיבוצי ענפי להעלאת שכר עובדי השמירה והאבטחה. ההסכם קובע העלאה בשכר העובדים לפי סוג ההכשרה של העובדים וכן הטבות נוספות. ביתר פירוט, אחת הקביעות המשמעותיות בהסכם זה נוגעת למנוחה השבועית לעובד, אשר הוסכם כי היא תחל ביום שישי משעות הצהריים ועד ליום ראשון לפנות בוקר, ועובדים שיעבדו בשעות אלה יזכו לגמול עבודה במנוחה שבועית.

ההסכם קובע זמן ארוך יותר מאשר הקבוע בסעיף 7 בחוק שעות עבודה ומנוחה, היינו שלושים-ושש שעות. מכאן, כי גם הגמול בגין עבודה בימי מנוחה יהיה גבוה יותר. חרף העלאת הגמול בעבור עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי מנוחה, נותרה בעינה השאלה מה נחשב ל"שעות עבודה", הן בענף השמירה והאבטחה והן בענף הסיעוד. כך, למשל, בעניין גרר שי כהן בע"מ דן בית הדין הארצי בשאלה האם שעות השהייה של העובד במקום, ששימש כשומר במגרש מכוניות, עולות כדי שעות עבודה המזכות בתשלום גמול זה. באותו מקרה נפסק כי חלק מהשעות הן שעות עבודה, אולם הדין בנושא זה – של סיווג שעות שכוללות לינה במקום העבודה – אינו חד משמעי. בית הדין קבע מבחן נקודתי לנסיבות העניין, ללא קביעת מסמרות למקרים הבאים שיבואו לפתחו. זוהי דוגמה מובהקת לשורש הבעיה: עבודה בשעות שמעוררות מחלוקת מובילה לעמימות עובדתית שעלולה לפגוע בעובדים.

כאמור, לפי ההסכם עבודה במהלך המנוחה השבועית תזכה בגמול גבוה יותר. עצם החתימה על ההסכם הקיבוצי משמיעה מאליה נכונות להסדרת העבודה בענף ונכונות להטיב עם זכויות העובדים. לעניות דעתי, מכיוון שהגמול חל רק על שעות שמסווגות כ"שעות עבודה" היה מועיל אם ההסכם היה מתייחס גם להגדרת המונח. ואולם, תוכן ההסכם עוד לא פורסם במלואו ודברים אלה מסתמכים על שהתפרסם בעיתונות בלבד.

פרטיות – לא בבית ספרנו?

משרד החינוך החליט בשבוע שעבר לאפשר למנהלי בתי ספר להיות חשופים לרשימת מורות, מורים ותלמידים אשר פטורים מבידוד בעקבות חיסון או החלמה מקורונה. משכך, הם גם חשופים למי מעובדיהם שבחר שלא להתחסן, פרט אשר מאתגר את הזכות לפרטיות של המורים למול המעסיקים. כידוע, לפני כחודש אישר משרד המשפטים העברת שמות מורים ותלמידים שהתחסנו נגד קורונה למשרד החינוך, למרות הפגיעה בפרטיותם, אולם העברת המידע למנהלי בתי הספר והשימוש בו על ידם הוגבלו למקרים בהם יש צורך בקטיעת שרשראות ההדבקה בשל הימצאות חולה מאומת במוסד החינוכי. ואולם, למנהלי מוסדות החינוך הייתה אפשרות לעשות שימוש במידע ללא צורך קונקרטי לאיתור חולים במשך כמה ימים, ועלה חשש ממשי כי מנהלים ישתמשו במידע זה על מנת ללחוץ על מורות ומורים להתחסן. בעקבות הפרסום משרד החינוך חסם את הגישה למידע שכן עמדה בניגוד להנחיות המדויקות של משרד המשפטים.

לפי חוק הגנת הפרטיות וכן פסיקה עקבית של בתי הדין לעבודה, פגיעה בזכות לפרטיות במסגרת יחסי עבודה נבחנת תחת מבחני המידתיות שמתירים אותה או מצמצמים אותה (ראו למשל פס"ד אייזנר; פס"ד אוניברסיטת תל-אביב; פס"ד איסקוב).

במקרה דנן החלטת משרד החינוך פוגעת בזכות לפרטיות באופן ברור. יחד עם זה, נראה כי ההחלטה לאפשר למנהלי בתי ספר לבחון מי מהמורים שלהם מחוסן או לאו היא החלטה אחראית, שמאפשרת יעילות ארגונית ומשפיעה על גורמים נוספים רבים. נכון לעכשיו, רוב תלמידי מערכת החינוך עוד לא חוסנו וקל להסיק כי מוסדות החינוך הם מוקד הדבקה משמעותי (לדוגמא ראו כאן). הבנה זו מחייבת את העומדים בראש המוסדות החינוכיים לעשות את המירב על מנת לאפשר שגרת לימודים עבור התלמידים, המורים ומשפחות התלמידים, אשר משפיעה באופן ישיר על כלל מעגלי החיים של אלה. מתוך הבנה זו, נראה סביר כי למנהלי מוסדות החינוך תהיה קיימת האפשרות למפות את כלל העובדים שלהם ולנהל את המצב באופן היעיל ביותר.

החשש של מורים וארגוני זכויות אזרח מפני הסלמת הפגיעה בפרטיות ובאוטונומיה עקב הפיכת רשימת המורים שלא התחסנו לכלי לחץ בידי מנהלי בתי הספר היא לגיטימית. ברם, למול זכויות הפרט עומדת רווחת התלמידים, משפחותיהם ואנשי הצוות הנוספים ובמסגרתה הזכות לחיים ולבריאות. יתרה מזו, נכון לעשות הבחנה בין שימוש במידע הרפואי על מנת לחייב מורים להתחסן לבין למנוע ממורים שאינם מחוסנים להגיע לעבודה. אם נתייחס למבחני הפסיקה, יש לבחון האם בהינתן סך כל השיקולים הרלוונטיים מדובר בהחלטה מידתית (ראו פס"ד סיגל אבישי). לצורך כך, כפי שמציע מסמך מאת מומחיות ומומחים לדיני עבודה מפקולטות למשפטים בישראל, ניתן לבחון מהו האמצעי שפגיעתו פחותה ובתוך כך מה טיב העבודה, מהם אמצעי המיגון הנוספים בהם אפשר להשתמש, האם ניתן לספק בדיקות קורונה למורים שבחרו שלא להתחסן באופן קבוע, ועוד. בדיקות קורונה עבור מורים שאינם מעוניינים להתחסן היא אפשרות סבירה, אולם לא בהכרח היעילה והמהירה ביותר. בידיעה שמספר ימי הלימוד בשנה האחרונה מאז פרוץ המגפה היו בין הנמוכים בעולם (כאן); שאין אפשרות לחסן בני נוער נכון לעת הזו; שהמשבר הכלכלי הוא חמור, אחוזי האבטלה גבוהים, ומשקי בית מתקשים לחזור לתפקד גם בשל הצורך להישאר בבית עבור הילדים שיוצאים ונכנסים מבידוד באופן תדיר, נראה כי העברת שמות הפטורים מבידוד לידי מנהלי בתי הספר היא פתרון מידתי, ואף מתחייב (כאן).