עדכון שבועי - 14.4.2019

פרקטיקת העסקה במתכונת של ״הסתכלות״ בקרב רופאים צעירים

לאחרונה, נחשפה בכתבה בעיתון ״גלובס״ פרקטיקת העסקה של רופאים צעירים לאחר סטאז׳ ולפני התמחות במתכונת של ״הסתכלות״ שהינה למעשה העסקה ללא שכר ותנאים, כשלב מקדים על מנת להתקבל להתמחות. כעולה מן המתואר בכתבה, למעשה הרופאים הצעירים נדרשים טרם קבלתם להתמחות לעבור תקופת ״הסתכלות״, כמעין ״אודישן״, אשר עשוי להמשך בין שבועיים לחודש בכל מחלקה, וככל שיש ״הסתכלות״ במספר מחלקות, היא עשויה גם להמשך מספר חודשים. משמעה של פרקטיקת העסקה זו הינה הלכה למעשה שבועות או חודשים של עבודת חינם. מעדויות בכתבה עולה כי בעת הבקשה להתקבל להתמחות מוצגת בפני הרופאים דרישה לתקופת ניסיון בסטטוס של מתנדב. עוד מתואר כי לכאורה מזכירים לרופאים אשר מצויים בתקופת ״הסתכלות״ כי חוקית אינם יכולים לטפל בחולים ולנתח, אולם בפועל הם מבצעים את כלל המשימות הנדרשות, זאת על אחת וכמה כאשר מדובר בתקופת מבחן, במסגרתה הם נדרשים להראות יכולותיהם.

כעולה מן הכתבה, ניראה כי תופעת ״תקופת ההסתכלות״ אינה חדשה, ומתקיימת שנים מתחת לפני השטח. מהמתואר, ניראה כי קשר של שתיקה הוא ששימר אותה, כאשר מחד מצויים הרופאים הצעירים שנדרשים לעמוד בדרישה כדי לקבל התמחות, ומאידך מצויים מנהלי המחלקות שנהנים מכוח עבודה בחינם.

בעקבות חשיפת התופעה, ביום 26.3.2019 פרסם אגף מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה חוזר אשר נועד להזכיר כי העסקה במתכונת ״הסתכלות״ הינה מנוגדת להנחיות התקשי״ר, החלטות בג״ץ והסכמים קיבוציים שונים החלים על רופאים. עוד הודגש בחוזר כי מתכונת העסקה כאמור הינה פוגענית ונצלנית ועל כן יש להפסיקה לאלתר ולהקפיד על הכללים בנוגע להעסקת עובדים אלו. יש להוסיף כי תקופת התלמדות ללא שכר מנוגדת גם לפסיקת בתי הדין לעבודה (ס״ק 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית – אל על, 15.03.05), וכך גם ״התנדבות״ פיקטיבית (ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 686).

שעות עבודה גמישות כאמצעי לשינוי מבנה השוק ותפיסת ״העובד האידיאלי״ – האמנם?

בספרה, טובעת ג׳ון וויליאמס את המינוח ״העובד האידיאלי״, אשר נועד לתאר את העובדה כי שוק העבודה בנוי לעובדים אידיאליים. כך, בהקשר של שוויון הזדמנויות בעבודה וויליאמס טוענת כי לא מספיק כי תעשה התאמה במסגרתה לנשים ספציפית יינתנו זכויות מיוחדות, אלא נדרש לשנות את מבנה שוק העבודה כולו, שכן הוא בנוי למודל של עובד אידיאלי, שבמונחי אי-שוויון בין המינים מותאם לגבר במודל פטריארכלי שאינו בעל מגבלות או טרדות משפחה. עוד מתארת וויליאמס כי כיוון שעובד זה זמין כמה שעות שצריך, הוא אידיאלי מבחינת המעביד, זה הסטנדרט אליו המעביד מצפה ולפיו הוא בונה את ״העבודות הטובות״.

לאחרונה, נעשה מחקר בגרמניה בו נבחנה ההנחה לפיה עבודה גמישה עשויה לשפר את האיזון בין עבודה לבית ולתרום לחלוקת הנטל של טיפול בילדים. תוצאות המחקר, אשר נערך בקרב 30 אלף עובדים בגרמניה, הצביעו על כך כי שעות עבודה גמישות ועבודה מהבית אינן משפרות את האיזון בין עבודה לבית ואינן תורמות לחלוקה בנטל, אצל גברים ונשים כאחד. על פי המתואר בכתבה ב״גלובס״, התברר כי כשלגברים ניתנה האפשרות להגמיש את יום העבודה שלהם בהתאם לצרכיהם הפרטיים, הם עבדו בממוצע ארבע שעות יותר בשבוע. בקרב הנשים עלה כי הן נטו לנצל יותר את אפשרויות הגמישות לטובת השקעה במשפחה וילדים, אולם גם הן נטו לעבוד מהבית בממוצע שעה יותר בשבוע. כך, כעולה מן הכתבה ניראה כי הגמישות לא השפיעה באופן משמעותי על האיזון בין העבודה לבית, במיוחד אצל הגברים, ובמובן זה ניראה כי הגמשת שעות העבודה לא משנה את חלוקת התפקידים המגדרית.

עליית ״האיגוד הלא מאוגד״ לאור שיעור ההתאגדות הנמוך בארה״ב

בארה״ב, בתיקון הראשון לחוקה, יחד עם חופש הביטוי מופיעה גם הזכות להתאגד, כאופן מסוים של ביטוי עצמי, כצורך אנושי להשתייך לקבוצות. אולם, דיני העבודה אינם תומכים מספיק באפשרות המעשית להתאגד, בפרט למול התנגדות מצד מעסיקים, וכתוצאה מכך שיעור ההתאגדות בארה״ב נמוך ביותר.

על פי המתואר בכתבה ב״גלובס״, ירידה דרמטית זו בשיעור העובדים המאוגדים בארה״ב הביאה לאחרונה לעלייתן של התארגנויות ״גרילה״, אשר פועלות בטקטיקות שונות לשיפור תנאי העבודה, מחוץ למסגרת של דיני העבודה הקיימים. התארגנויות ״גרילה״ אלו מכונות ״Alt Labor״, הן אינן פועלות במסגרת המסורתית (אשר מפעילה ועד וגובה דמי חבר), אלא נוקטות רק עם העובדים המשתתפים בהן, שביתות ספונטניות, שיבושים ועזיבות מתואמות. התארגנויות אלו משתמשות רבות בטכנולוגיה ובמדיה החברתית כדי להנגיש לעובדים מידע על זכויותיהם, על הפרתם ולהציע להם מענים. מן המתואר בכתבה ניראה כי שיטות אלו הצליחו לסייע לא אחת לקבוצות עובדים שונות, החל מעובדי ToysRUs אשר זכו לפיצויי פיטורים, ועד לעובדי Uber שהקימו גילדת נהגים שהבטיחה להם שכר מינימום. אמנם, לצד הצלחתן של התארגנויות ״גרילה״ אלו, כעולה מן הכתבה, קיימות להן גם מגבלות, בהיותן פועלות באופן צר ולא יציב, לאור העדר מקור מימון קבוע לפעילותן. כמו כן, אין להן את הבסיס הדמוקרטי של ארגון עובדים ״רשמי״, שנבחר על-ידי מרבית העובדים, וגם לא את ההגנות שמספק הדין לארגוני עובדים ולשובתים.