עדכון שבועי

הרחבת אחריות המעביד לנזק שנגרם עקב מניעת טיפול רפואי:

בהתפתחות פסיקתית מהעת האחרונה הרחיב בית הדין לעבודה את ההגדרה של "פגיעה בעבודה". כעת, פגיעה זו עשויה לחול גם על נסיבות שבהן העובד נמנע מקבלת טיפול רפואי עקב העבודה או בשל תנאיה, ובשל כך הוחמרה מחלתו. המשמעות הכלכלית של פסיקה זו היא למעשה יצירת כלל אחריות, המחייב את המעביד בנזק שיגרם באם תנאי העסקת העובד ימנעו קבלת טיפול רפואי.

בפסק הדין תבעה אלמנתו של עובד נמל אשדוד גמלת תלויים בנפגע עבודה. במקור ניסתה התובעת לזכות בפיצויים על ידי הוכחת הקשר בין החומרים עימם עבד בעבודה למחלת הסרטן שהביאה למותו, אך מומחים שללו קשר זה. עם זאת, אחד המומחים הוסיף שההתעלמות מהסימפטומים שנבעה עקב העבודה מנעה טיפול רפואי מוקדם ונכון יותר.

בית הדין הארצי קבע שבאופן עקרוני ניתן לראות במקרה כזה של החמרה כ"פגיעה בעבודה", והדיון הוחזר לבית הדין האזורי על מנת לקבוע האם אכן עיכוב הזיהוי במחלה נגרם עקב העבודה. יש להעיר במקרה זה שבית הדין פתח את האופציה הזו במקרה יחסית חריג, בו תנאי העבודה מונעים את האבחון המוקדם שלא באשמת המעסיק. התובעת מעוניינת להראות שמשום שהנפטר עבד בסביבה עם אבק, הוא אובחן בטעות כמי שמחלתו קשורה באבק ולכן איבחונו היה שגוי. יש פה למעשה הרחבה די גדולה של כלל האחריות, לפיה עצם הכניסה לקבוצת ייחוס שתקשה איבחון רפואי תחייב את המעסיק. לצורך ההשוואה, נאמר כי במהלך שירות צבאי חיילים צעירים נוטים לסבול מתפיסות שרירים. במקרים אלה, רופאים עלולים לאבחן כאבים בחזה כשרירים תפוסים אפילו אם מדובר בפנאומתורקס. לפי הפסיקה החדשה, ניתן היה לראות בצבא (באם היה מעביד) כאחראי להחמרה במחלה.

תביעה ייצוגית כנגד בית החולים הדסה

שתי עובדות בבית החולים הדסה הגישו לפני כשבועיים בשם עובדים רבים תובענה ייצוגית כנגד בית החולים. העובדות טוענות כי בית החולים הלאים חלק מכספי הפנסיה שלהן במסגרת הסכם הבראה מול האוצר. על פי המסכת העובדתית המשתקפת מהבקשה, בית החולים חייב לעובדים בעלי ותק של 40 שנה ומעלה פיצויי פרישה המגיעים למאות אלפי שקלים. בסך הכל התביעה עומדת על 25 מיליון שקלים.

בבקשה צוין גם כי הפעולה נעשתה באופן לא שקוף מתוך מטרה למנוע מהעובדים להגיב למהלך. בית החולים הדסה מסרב לחשוף את פרטי חשבון הבנק אליו הועברו כספי הפרישה. לתגובת הדסה ניתן לעיין בקישור המצורף.

תביעה כנגד גוגל בארה״ב:

באתר כלכליסט דווח על תביעה של עובד לשעבר של גוגל בנוגע למדיניות גיוס העובדים שלה בארצות הברית. על פי כתב התביעה, החברה הגדירה מכסות מוגדרות של בני מיעוטים בהן היא רוצה לעמוד, ומשום כך פסלה את קבלתם לעבודה של מועמדים שאינם עונים להגדרות בני המיעוטים הרלוונטיות שלכאורה היו מתקבלים אחרת.

התובע עבד בחברת גוגל במשך 9 שנים, כשבמהלך 4 שנים מתוכן עסק בגיוס עובדים. הטענות ככל הנראה נכונות מבחינה עובדתית. תגובת גוגל מנסה להצדיק את המדיניות באמצעות היגיון כלכלי. כך, אף אם בטווח הקצר תשכור החברה עובדים פחות מוכשרים, המדיניות למעשה "תפתח את החברה בפני מאגרי עובדים חדשים" ותאפשר לה למצות פוטנציאל תעסוקתי באופן טוב יותר. ניתן לתהות על ההיתכנות של הטענה הזו, אך בכל מקרה לא ברור שבית המשפט הוא הפורום הנאות לבחון את הכדאיות שלה. ראוי שבית המשפט יכריע בסוגיה זו בלא תלות בצדקת החברה לעניין כדאיות המדיניות שלה.

טענה נוספת שיכולה להעלות החברה היא שמשום שמראיינים נוטים לתעדף עובדים שאינם בני מיעוטים באופן לא רלוונטי, נדמה לפחות לכאורה שמדיניות כזו אינה פוגעת בשוויון אלא דווקא מאפשרת לחברה לבצע "תיקון" לכשל ברציונליות של המראיינים.

מסתמן סכסוך עבודה חדש ברכבת, אך האם דרישת העובדים לגיטימית?

רכבת ישראל הודיעה לבורסה ב-25.02 כי קיבלה הודעה על סכסוך עבודה מההסתדרות הכללית החדשה. מבדיקת כלכליסט מתברר כי בין דרישות העובדים הם מבקשים "פיצויים" על העברת חלק מעבודות התחזוקה לחברה חיצונית (סימנס), אשר זכתה במכרז בשווי 4 מיליארד שקל. שאלה שמתעוררת היא אם אמנם לגיטימי לדרוש פיצוי על כך. ניתן גם לתהות אם הדבר אינו מנוגד לדיני ההגבלים העסקיים.