עדכון שבועי 27.2.2018: ייעוץ משפטי או ניסיון לחנך את הציבור?

ייעוץ משפטי או ניסיון לחנך את הציבור? הצעות חוזרות בעלות אופי מיני במקום העבודה

בכתבה מה17.2.18 בכלכליסט אשר סקרה את המדיניות של פייסבוק וגוגל בהסדרת החיזורים במקום העבודה, ניתנה פרשנות מרחיבה ולדעתי לא נכונה לחוק למניעת הטרדה מינית. אביא את הסקירה של המצב בישראל כלשון הכתבה:

"בישראל הנושא של יחסים רומנטיים או מיניים בין עובדים מוסדר בחוק למניעת הטרדה מינית. לפי החוק ניסיון ליצירת קשר בעל אופי מיני בין עובדים, כלומר להציע למישהו דייט למשל, עשוי להיחשב הטרדה מינית כאשר מציעים "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות" או "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות". כדי שהצעות תיחשבנה 'חוזרות' צריכות להיות שתי הצעות לפחות והן לא צריכות להיות באירועים נפרדים או במקום נפרד. הסירוב או חוסר העניין יכול להיות במילים או התנהגות אבל חייב להיות חד משמעי. אם כך, מותר להציע לעובד או עובדת לצאת לדייט אבל רק פעם אחת במידה והתשובה היא 'לא'."

פרשנות זו לחוק הטרדה מינית אינה סבירה, ומכניסה לחוק מגמות שונות מאלה שבשמן הוא נחקק. פרופ' אורית קמיר, המנסחת והמציעה של החוק למניעת הטרדה מינית, מבהירה בספרה "זה מטריד אותי – לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית" את משמעות החלופות השונות בחוק. החלופה הרלוונטית שעלתה בכתבה היא זו של ס'3(א)(3) בחוק למניעת הטרדה מינית.

יש לזכור שהחוק למניעת הטרדה מינית אינו חוק פוריטני, אלא חוק שמטרתו להביא ליחסי כוחות שוויוניים יותר. החוק למניעת הטרדה מינית בנוי כך שההתנהגויות המנויות בחלופותיו השונות ורק הן מהוות הטרדה מינית. לפי חלופה זו, הטרדה מינית היא "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות". קמיר מבארת בספרה שההצעות שהחוק מדבר בהן (בחלופה זו) הן "בעלות אופי מיני", היינו: הצעות חוזרות לשתות יחד קפה או בירה, לצאת לסרט או לבלות ערב במשחק קלפים או ריקודים אינן נכללות בגדר האיסור. הסטנדרט שהיא מביאה הוא רק של הצעות שברור מנסיבות העניין שהן מכילות למעשה הזמנה למגע מיני.

בנוסף, החוק לא מפרט את מספר הפעמים שיש להציע הצעות חוזרות. הכתבה מניחה כמובן מאליו ששתי הצעות עולות כדי "הצעות חוזרות", אולם פרשנות סבירה יותר היא שהדבר אמור להשתנות ממקרה למקרה. קמיר מדגימה זאת כך שבמועדון לילה ייתכן שהצעות כאלו ייחשבו הצעות חוזרות באם יוצעו 4 פעמים, בעוד שבמקום עבודה די בפעמיים.

פסק דין בנושא חובת השימוע

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בעניין חובת השימוע, חובה פסיקתית (מעוגנת בחובת תום הלב, ס'39 לחוק החוזים) החלה על המעסיק במקרה של פיטורים וכן שינויים בהיקף המשרה. בפסק הדין דובר במורה שהופחת היקף משרתו באופן חד צדדי.

הנתבעת טענה כי שעה שמדובר בהנחיה של משרד החינוך, השימוע לא היה בו כדי לסייע, שכן בכל מקרה הנתבעת הייתה מחוייבת לבצע את ההפחתה. בית הדין קבע שנדרש היה לבצע את השימוע ופסק פיצויים על כך. בית הדין נימק את החלטתו ביכולת של השימוע להשפיע בדרכים אחרות. נאמר שישנן דרכים למנוע את רוע הגזירה, למשל באמצעות פנייה לגורמים מסוימים במערכת הבירוקרטית ולהשיג את הסכמתם. התובע הביא כראייה מקרה בו פנה לגורם המתאים במשרד החינוך וזה הסכים להרחיב את היקף משרתו בעבר.

הסכם עם ההסתדרות יביא להשוואת התנאים של מאות עובדים לעובדי עירייה

ההסתדרות חתמה עם עיריית דימונה על הסכם (22.2) במסגרתו יושוו תנאי העסקתם של מאות עובדים לעובדי עיריית דימונה. העובדים שתנאיהם ישופרו מועסקים באמצעות חברה בבעלות העירייה בשם "הקרן לפיתוח דימונה". החברה פועלת בתחומים שהעירייה מספקת בהם שירותים.

שיפור בתנאי העסקתם של עובדי המערך הטכני של חברת רפאל

בעקבות הסכם קיבוצי חדש יועלו התנאים של כל עובדי סקטור ההנדסאים והטכנאים והסקטור המנהלי הצעיר. ההסכם מגיע אחרי הרבה שנים של שחיקה בשכר הריאלי בענף.

ועדת העבודה והרווחה העבירה הצעה לצמצום ההגבלות על העסקה במשמרות לילה

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת העבירה אתמול (יום ב') לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק המאפשרת העסקת עובדים במשמרות לילה אחת לשבועיים, במקום אחת לשלושה שבועות. הצעת החוק מגיעה בעקבות הסכם בין ההסתדרות הכללית לבין התאחדות התעשיינים לקיצור שבוע העבודה ל-42 שעות, וכאחד מהתנאים בהסכם זה. יושב ראש ההסתדרות אבי ניסקורן טען שמדובר בשלב הראשון בהסכם רחב יותר שיקצר את שבוע העבודה ל-40 שעות ולחישוב חודש עבודה כ-182 שעות; אולם נציגת התאחדות התעשיינים מסרה שהיא לא רואה איך ניתן יהיה להגיע להסכמות בנושא בזמן הקרוב לאור מורכבות הסוגיה.