עדכון שבועי 26.11.2020

אישור מתווה תשלום ימי הבידוד

בחודש האחרון היינו עדים להתמודדות ממשלתית עם סוגיית דיני עבודה ייחודית לתקופת משבר הקורונה – הסדרת מתווה ימי הבידוד וחלוקת העלות של ימים אלה. הערת הפסיקה והעדכון השבועי שפורסמו בבלוג (כאן, וכאן) ליוו את התהליך בתחילתו, עם בג"ץ סל שירות סיעוד, ועד לסירוב יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה לאישור המתווה שהוצע.

ביום רביעי, 18 בנובמבר, 2020, התקבל מתווה מתוקן בדמות חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020 שעבר בקריאה שנייה ושלישית. המתווה מעגן חובת תשלום לעובד בדומה לנהוג ביחס לימי מחלה – אי-תשלום שכר עבור יום אחד, ולאחריו תשלום השכר במלואו לכל משך תקופת הבידוד, בהינתן המצאת האישורים הנדרשים. עם זאת, בשונה ממקרה של מחלה, התשלום בגין הימים השני והשלישי הוא מלא ולא מחצית. עוד נקבע בהוראות החוק כי ניכוי ימי המחלה ממכסת העובד השנתית יעמוד על מקסימום של ארבעה ימי מחלה בלבד. בחינת ההיעדרות מטעמי בידוד כשקולה להיעדרות מטעמי מחלה משמעה גם החלת זכויות נוספות עבור עובדים המצויים בבידוד, דוגמת איסור פיטורין, צבירת ותק וביצוע הפרשות לקופות הגמל השונות. באשר לשיפוי המעסיק, הוראות החוק החדש קובעות כי באמצעות מנגנוני הביטוח הלאומי המעסיק ישופה עבור יום הבידוד השני של העובד באופן מלא. באשר ליתרת ימי הבידוד, חל מנגנון מבחין – השיפוי למעסיקים קטנים, עד 20 עובדים, יעמוד על 75%, ואילו מעסיקים מעל 20 עובדים ישופו ב-50% עבור כל יום בידוד.

מהחוק הוחרגו שתי אוכלוסיות המרכיבות את עולם העבודה – עצמאיים ומבקשי המקלט. המגזר העצמאי, המאופיין במאזן פיזור סיכונים וזכויות עובדים נבדל מזה של המגזר השכיר, מונה כיום כ-315 אלף עובדים לערך, וביניהם יועצים, בעלי עסקים וכיוצא בכך. נשיא בית-הדין לעבודה לשעבר, יגאל פליטמן, התבטא נגד המתווה וקרא לתיקונו, עוד טרם אישורו בכנסת, בטענה להפליה ״דו-שלבית״ של המגזר העצמאי והפרילנסרים. ראשית, לא יקבלו ימי מחלה או תשלום עבור כניסה לבידוד; שנית, יחויבו בתשלום לעובדיהם (שכן השיפוי שיקבלו אינו מלא). עם זאת, ראוי לציין שכחלק מההתמודדות עם משבר הקורונה והשלכותיו, קיבלו עצמאיים סיוע מהמדינה בדרכים אחרות, דוגמת מתן פיצוי על סגירת עסקים באופן מלא וחלקי, ולא הותרו בלא כל סיוע מדיני.

הסוגייה מעלה שאלות של זכויות עצמאים, ובפרט, החלת דיני ביטחון סוציאלי במידה מסוימת גם עליהם. בשנים האחרונות הוחלה חובה על עצמאים לחסוך לפנסיה. מעת לעת עולות הצעות להרחיב את ביטוח האבטלה גם לעצמאים. בעת הנוכחית נחשף הצורך שלהם להגנה גם בהקשר של ימי בידוד. ככל שיוחלו יותר זכויות שקשורות לעבודה או ביטחון סוציאלי גם על עצמאים, יתכן שהמהלך אף יהווה זרז לכינון קטגוריית ביניים חדשה להגדרת עובד, זאת בדומה להבחנה הבריטית בין Employee ל-Worker בבריטניה (עוד בנושא ההבחנה בקישור).

החוק האמריקאי למניעת עבודות כפייה בסין: חקיקה, מנגנון ביצוע והתנגדויות

ב-22 בספטמבר, 2020, אושרה בבית הנבחרים האמריקאי, תוך התנגדות של שלושה נציגים בלבד, הצעת חוק למיגור עבודות הכפייה במחוז משינג'יאנג בסין. החוק, שמצוי כיום בהליכי האישור בסנאט, עתיד לחייב חברות אמריקאיות לערוך בירור על אודות מועסקי מפעלים במחוז זה, שמייצרים עבורן רכיבים אלו ואחרים. זאת, לאור ממצאים שפורסמו בתחילת השנה, המצביעים על שימוש המשטר הסיני במעל למיליון מבני העם האויגורי לביצוע עבודות בכפייה. ממצאי הדו"ח מעלים שחברת "אפל", וכן תאגידים מוכרים נוספים, מסתייעים במפעלים הללו כחלק בלתי מבוטל משרשרת האספקה, לצורך ייצור רכיבים למוצריהם.

צליחת החוק את המשוכות החקיקתיות משמעו שהחברות השונות יחויבו בהצהרה לרשות האמריקאית לניירות ערך שהמפעלים בהם יוצרו הרכיבים לא עשו שימוש בעובדים בכפייה. טובין שיוצרו במחוז לא יורשו בכניסה לארה"ב, אלא אם יקבעו הרשויות שאכן אינם תוצר לעבודה שכזו. הצהרה שתתברר כשגויה בידי הרשויות המוסמכות תכשיר הקרקע לתביעת החברה, הטלת סנקציות ואף אישומים פליליים.

בשבוע האחרון, מקורות אנונימיים חשפו כי תאגיד "אפל" מבצע ניסיונות להחלשת החוק, הן בבחינת התמיכה בו והן בהיקפו ומהותו. האמור בא בניגוד להצהרות הרשמיות של התאגיד, שנכון לעת זו מתכחש להאשמות.

כבר בשנת 1930 נחקק בארצות-הברית חוק המכסים סמוט-הולי, שאחת ממטרותיו היה איסור ייבוא טובין שיוצרו מכורח של עבודה כפויה. פרצה בחוק שרוקנה אותו מתוכנו, תוקנה בשנת 2016. ברם, החוק לא נאכף כראוי, בפרט לאור קשיי הוכחת ידיעת השימוש בעבודה כפויה מצד החברות המקומיות. ההצעה הנוכחית מבקשת להטיל אחריות רבה יותר על תאגידים אמריקאיים לוודא כי קבלני המשנה שלהם בסין לא משתמשים בעבודה כפויה.

הדיונים בדבר החוק מעלים על סדר היום את שאלת ההיתכנות והסבירות לכינון חוקים במדינה אחת שישפיעו על דיני העבודה וזכויות האדם במדינה שנייה, בה לרשויות המחוקקות האמורות אין סמכות חוקית.

עליית השכר הממוצע במשק – פיקציה בעלת השלכות ריאליות

ביום חמישי האחרון, ה-19 בנובמבר, 2020, פרסם משרד האוצר תזכיר חוק השכר הממוצע (הוראת שעה), התשפ"א-2020 שמטרתו מניעת עלויות תקציביות קשות בעקבות עדכונו של השכר הממוצע במשק. כבכל שנה, אמור היה להתעדכן השכר הממוצע במשק, ותכלית החוק היא למנוע בשנה הנוכחית עדכון זה.

העלייה המשמעותית, התמוהה קמעה, בשכר הממוצע במשק היא תוצר של ירידה בסך העובדים הפעילים בעקבות פיטורים או הוצאה לחל"ת, בפרט לאור העובדה כי הפגיעה המרכזית הייתה במגזרי העובדים בעלי השכר הנמוך באופן יחסי. לפי ההצעה, השכר הממוצע במשק יישאר זהה לשהיה בשנת 2020 (10,428 ₪), זאת במקום עלייתו הצפויה, על-פי ההערכות, ל-11,750 ₪ (עלייה של 12.6%).

קושי בולט שהוביל להקפאת השכר הממוצע הוא הצמדה של קבוצות מסוימות, כמו חברי כנסת ושופטים, לשכר זה. חברי הכנסת חששו מתדמית שלילית כתוצאה מעדכון שכרם כלפי מעלה, ובאופן משמעותי, דווקא בזמן משבר כלכלי חמור. בעקבות כך, ב-23 בנובמבר, 2020, אושרה הצעת חוק לביטול העדכון של שכר חברי הכנסת בשנת 2021 (הוראת שעה), התשפ"א-2020. החוק קובע כי בשנת 2021 יוקפא שכרם של חברי הכנסת ולא יוצמד, בניגוד לשכרם של שאר נבחרי הציבור האמורים, לשכר הממוצע במשק.

במקביל, השלכה רחבה יותר שתהיה להקפאת השכר הממוצע היא מניעת עדכון שכר המינימום, שצמוד גם הוא לשכר הממוצע. בעקבות זאת, נטען שתזכיר החוק הוצנע, באופן יחסי, מתוך החשש לתגובת ההסתדרות לאור הפגיעה בקבוצה זו. עם זאת, לא ברור כיצד תכריע ההסתדרות בדילמה – מחד, מדובר בפגיעה בעובדים ששכרם לא יעודכן. מנגד, בעת הנוכחות, העלאה מלאכותית של שכר המינימום עלולה להחריף את שיעורי האבטלה.