עדכון שבועי - 19.12.2020

הגנת שוק התעסוקה

שר השיכון יעקב ליצמן הניח על שולחן הממשלה הצעה להגדיל באלפי עובדים את מכסת העובדים הזרים לענף הבניין. על-פי ההצעה, תבוטל מדיניות הממשלה לצמצם את מספר העובדים הזרים והקבלנים יוכלו לחזור ולהגדיל בהדרגה את היקף העובדים הזרים בבניין עד למספר כולל של 22 אלף, לעומת 15.8 אלף נכון לסוף 2019. הנימוקים להצעה הם כי ישראלים אינם מעוניינים לעבוד בבניין וכי בשנים הקרובות יהיה מחסור חריף בעובדים לאור הגידול הצפוי בהיקפי הבנייה. בבנק ישראל סבורים כי ההצעה תעמיק את האבטלה בקרב ישראלים ובהם אלפי עובדי בניין שפוטרו במהלך משבר הקורונה.

על רקע ידיעה זו מעניין לקרוא שממשל טראמפ מאשים את פייסבוק בכך שהיא מעדיפה לגייס זרים על פני אמריקאים. לפי התלונה שהגיש משרד המשפטים האמריקאי, פייסבוק שמרה יותר מ-2,600 משרות לבעלי אשרות עבודה זמניות, במקום לקבל אליהן מועמדים אמריקאים. המהלך הוא חלק מהאג'נדה של ממשל טראמפ לגרום לחברות אמריקאיות לתת עדיפות לעובדים מקומיים.

לפי סקר היצע וביקוש בשוק העבודה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ברבעון ראשון של שנת 2020 מספר המשרות הפנויות במשק ישראלי ירד ל-73.9 אלף משרות בממוצע לחודש (לעומת 98.9 אלף משרות פנויות בממוצע לחודש ברבעון הרביעי של 2019). היחס בין ההיצע לביקוש (היחס בין מבקשים לעבוד לבין המשרות הפנויות) עלה ל-4.4 לעומת 3.5 ברבעון הקודם. ברבעון שני של שנת 2020 ירד מספר המשרות הפנויות ל-45.6 אלף משרות בממוצע לחודש (לעומת 73.9 אלף משרות פנויות בממוצע לחודש ברבעון הראשון של 2020). היחס בין ההיצע לביקוש עלה ל-7.5 לעומת 4.4 ברבעון הקודם. בחודש אוגוסט היו כ-58.7 אלף משרות פנויות (לעומת 53.1 בחודש יולי), בחודש נובמבר היו כ-59.65 אלף משרות פנויות (לעומת 56.46 בחודש אוקטובר).

בלי שום קשר לשיטות הסקר ומגמות בשוק העבודה, הפער בין מספר המשרות הפנויות לבין מספר המובטלים הוא עצום (לפי נתוני שירות התעסוקה לקראת סוף אוקטובר היו רשומים בשירות 940.3 אלף מבקשי עבודה (995.7 אלף בתחילת החודש)). לדעתי, הדבר מחייב את הממשלה להיאבק על כל משרה ומשרה לטובת אזרחי המדינה, במקום להביא עובדים חדשים מחו״ל. 22 אלף משרות בענף הבנייה המוחזרות לשוק התעסוקה המקומי זה 22 אלף משפחות שיכולות להתקיים בכבוד.

מי מעסיק חרדים וערבים? בין זוכי אות הגיוון ל-2020, לראשונה גם פירמת עורכי דין

ארגון מעלה, הפועל להעלאת מודעות הסקטור העסקי לחשיבות האחריות התאגידית מפרסם כל שנה דירוג של חברות בישראל המתייחס להטמעה של מחויבות חברתית. בין הזוכים באות הגיוון על שם דב לאוטמן לשנת 2020 חברת תנובה – זוכת אות העסקה רב תרבותית על רקע עבודה שיטתית ומתמשכת שמתבטאת בנתונים הבאים: בחברה עובדים בין היתר 20% ערבים (10% בדרגי ניהול); 2.3% חרדים (3% בניהול); 7% יוצאי אתיופיה (2% בניהול) ו-7% מבוגרים מעל גיל 60.

היוזמה של הארגון, עם כל זה שהיא מבורכת על המאמץ לקדם נורמות ערכיות ראויות, מעלה תהיה, מדוע גיוון תעסוקתי אינו דרישת החוק לכלל העוסקים במשק. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אוסר, בין היתר, על אפליית מבקשי עבודה על רקע גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, אך אינו קובע דרישת ייצוג הולם לכלל המגזרים המרכיבים את מרקם האוכלוסיה בארץ. חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, מדבר על ייצוג הולם בקרב העובדים בשירות המדינה, על ייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות, של בני האוכלוסיה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים, אך אינו מחייב את הסקטור הפרטי.

מצד שני, איך אפשר לכפות על מעסיקים פרטיים העסקה רב תרבותית? זכותו של המעסיק, כחלק מזכות הקניין שלו במקום העבודה, לנהל את עסקו כראות עיניו. לפי פסיקת של בית הדין הארצי לעבודה (ראו למשל דב"ע מח/2-3 אורי גנני נ' מושב אמירים, פד"ע יט 419), למעסיק הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו. הפררוגטיבה הניהולית כוללת גם את האפשרות לקבל לעבודה עובדים שלא מייצגים את הגיוון המגזרי. כדי לגרום לעסקים פרטיים להתנהל בהתאם לתוו החברתי דוגמת ארגון מעלה, שיהפוך לנורמה חברתית ממש, ראוי לדעתי לבוא אליהם בהצעת תמריצים והטבות שיהפכו את הייצוג המגזרי בעסק למעשה כדאי.

בצל המשבר: השנה אושרו 20 אלף בקשות לפיטורים של נשים בהיריון או בחופשת לידה

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קיימה דיון בנושא פיטורין והוצאה לחל"ת של נשים בהיריון בתקופת הקורונה. בדיון נטען, כי מאז חודש מרץ השנה אלפי נשים בהיריון הוצאו לחל"ת או פוטרו, כאשר בהרבה מקרים לא בוצע ההליך החוקי כנדרש, ולפעמים נרשמה הסכמה מצד העובדת למרות שלא ניתנה כזו כלל. בחודשים ספטמבר-אוקטובר בלבד של השנה התקבלו 3,007 בקשות להיתר פיטורים או הוצאה לחל"ת של נשים בניגוד לחוקי המגן. 186 בלבד סורבו. ראש מנהל הסדרה ואכיפה במשרד העבודה והרווחה אמר בדיון, כי מרבית ההיתרים שניתנו השנה היו בגלל שעסקים נסגרו ועובדים לא המשיכו לעבוד. כל בקשה נבדקה באופן פרטני. למעסיקים שהמשיכו לעבוד לא ניתן היתר, אבל ככל שאין אפליה ועובדים אחרים גם הוצאו לחל"ת או פוטרו, המנהל נאלץ לאשר את הבקשה.

חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, מגביל את האפשרות לפטר עובדות ועובדים בתקופות שונות הקשורות בהריון, לידה, הורות או טיפולי פוריות. מעסיקים המבקשים לפטר או לפגוע בהיקף המשרה של עובדיהם באחת מהתקופות המוגנות חייבים לקבל היתר לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים. המחוקק קבע כי לא יוענק היתר במקרה בו נמצא קשר בין הפיטורין להיריון, אולם לא עיגן בחקיקה את הקריטריונים לפיהם כן יוענק ההיתר לפיטורין כאשר לא נמצא קשר כזה (עו"ד עופר דקל, "הניחוש שלי טוב כמו הניחוש שלך"). חוסר הוודאות מוביל לחוסר האפשרות של מעסיקים ועובדים לכלכל את צעדיהם בתקופה בה מתנהל הליך הבקשה לפיטורין בפני הממונה, שכן קשה לצפות, האם קיימים סיכויים לכך שהממונה תתיר את הפיטורין, ומהם השיקולים שיעמדו בבסיס החלטתה.

רבקה מקובר במאמרה "הממונה על עבודת נשים - שיקול הדעת המנהלי וביקורת שיפוטית על החלטותיה" כותבת, שאמות המידה שמביא הממונה בחשבון בהפעלת שיקול דעתו במצבים אלו כוללות הן את מצבו של המעסיק והן את זה של העובדת: מידת החומרה של המצב הכלכלי בעסק, מספר העובדים המפוטרים, חלופות הולמות להעסקת העובדת בעסק, שלב ההיריון ונסיבות אישיות אחרות של העובדת. בהקשר המשבר הנוכחי, כאשר כולם נפגעו בצורה כלשהי, שיקול דעתו של הממונה חייב לכלול גם את האפשרות של המשך הפעלת העסק במתכונת מצומצמת. אם למעסיק אפשרות להפעיל את העסק ולו בצורה מצומצמת בזמן משבר הקורונה, ובכך לשמר מקומות עבודה, אבל ללא העובדת בהריון, על הממונה לשקול גם את האפשרות זו.