עדכון שבועי – 18.4.2021: ״שרשראות ייצור״, פיטורי עובדת בהריון בטנסי, וטיוטת תקנות להגברת האכיפה

פגיעה בזכויות עובדים ב״שרשראות ייצור״

בתחילת החודש פורסם מחקר של Worker Rights Consortium (WRC) שבדק את השפעות משבר הקורונה על מפעלים לייצור טקסטיל ברחבי העולם. ממצאי המחקר מראים כי ב- 31 מפעלים לייצור בגדים בתשע מדינות פוטרו 37,637 עובדים, להם לא שולמו מלוא פיצויי הפיטורים שהגיעו להם בסך של 39.8 מיליון דולר. בראיון של סקוט נובה מנהל ה-WRC לעיתון הניו יורק טיימס, מתוארת העלייה בהפרת זכויות העובדים במסגרת משבר הקורונה ולהערכתו הלנת השכר המתוארת במחקר מהווה רק 10% מהמקרים הקיימים בפועל. המפעלים שנבדקו במחקר מייצרים בגדים לרשתות האופנה הגדלות בעולם, אשר בשנה האחרונה צמצמו את כמויות הייצור שלהן, והפסיקו את ההתקשרות עם כמה מהמפעלים עמם הן עובדות. המחקר והכתבה מצביעים על הרשתות הגדולות כשותפות לאחריות להלנת השכר. מנגד, הרשתות הגדולות מתנערות מהאחריות ומהקשר לאותם המפעלים.

בשנים האחרונות, ניתן לראות מגמה במסגרתה יש ציפייה מרשתות האופנה הגדולות שלא יסתתרו מאחורי ״שרשראות העסקה״ ויהיו אחראיות לתנאים מינימאליים עבור העובדים במפעלים השונים. כתוצאה מהלחץ הציבורי ניתן לראות שינוי באופן שבו רשתות האופנה משקיעות משאבים בפיקוח על המפעלים השונים. רשתות יותר ויותר מדווחות עם אילו מפעלים הן עובדות ברחבי העולם (דוגמא למספר חברות שהתחייבו ולהיקף ההתחייבות ניתן למצוא כאן). כבר במחקר, ניתן לראות את ההשפעה החיובית שיש לפרסום הזה בכך שבקלות רבה יותר ארגונים כגון ה-WRC יכולים להצביע על הקשר. רשתות האופנה יותר ויותר מתחייבות להבטיח תנאי שכר הולמים במפעלים שלהם ברחבי העולם, ובחלק מהמקרים מדובר באופן שבו החברות משווקות את עצמן ללקוחות (דוגמא לכך ניתן לראות כאן). עם זאת, ברגע האמת לא פעם מתנערות הרשתות מאותם מפעלים בהן נמצאו הכשלים כפי שניתן לראות בתגובות שנאספו בכתבה בניו יורק טיימס.

בחברה בטנסי פוטרו 9 עובדים כי קיימו יחסי-מין לפני החתונה

בחברה לייעוץ פיננסי בטנסי פוטרה עובדת לאחר שהגישה בקשה לחופשת לידה, זאת מהסיבה שאינה נשואה לאביו של התינוק, כך דווח בכתבה בעיתון The Tennessean (כתבה בנושא פורסמה גם בדה מרקר). החברה בבעלות איש עסקים נוצרי אוונגליסטי, ובשנים האחרונות פוטרו בה עוד 8 עובדים מאותה הסיבה. החברה טוענת כי העובדים פוטרו לאחר שהפרו את מדיניות החברה לפיה על עובדי החברה לקדם אורח חיים נוצרי האוסר על קיום יחסי מין לפני החתונה.

חוקי מדינת טנסי מאפשרים למעסיק לפטר את עובדיו מכל סיבה ככל שאינה נגועה באפליה. אחת מהשאלות העולות ממקרה זה היא האם מדובר בפיטורים מפלים של עובדת בגלל ההיריון או שמא ניתן להצדיק את הפיטורין מסיבה אחרת הקשורה לתפיסת העולם של החברה? תביעתה של העובדת בטנסי טרם התבררה.

גם בישראל התעוררה סוגיה דומה, בשני פסקי דין בבית הדין האזורי לעבודה: בראשון, נקבע כי גן ילדים חרדי רשאי לפטר סייעת שנכנסה להריון לפני הנישואין. פסק הדין קיבל את טענת המעסיק כי הסיבה לפיטורין אינה ההיריון עצמו אלא העדר השמירה על אורח חיים דתי במוסד חינוכי דתי. עוד נקבע כי פיטורי העובדת אינם מהווים אפליה שכן לגישת בית הדין אורח חייה של העובדת הוא חלק ממהות התפקיד כאמור בסעיף 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מנגד במקרה השני, בו נידון מקרה של מורה באולפנה דתית שנכנסה להריון בהיותה רווקה כתוצאה מהפריה חוץ גופית, נקבע כי מדובר באפליה, וכי פיטורי העובדת אינם עומדים בתנאי סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בפסק הדין בעניין זה מודגשת חשיבות הזכות להורות של העובדת, וזכות המוסד לקדם אורח חיים מסוים נסוגה מול זכות זו.

מקום עבודה שרוצה לקדם אורח חיים מסוים והעובדים והעובדות בו בין השאר נדרשים בחייהם הפרטים לקיים את אותו אורח חיים צריך להיבחן לדעתי בזהירות רבה. בעוד במקרים שהתעוררו בישראל, מדובר במוסדות חינוך בהם יש משמעות מסוימת לאופי של מוסד החינוך והערכים אותם הוא מנסה להנחיל, במקרה שהתעורר בטנסי ספק רב אם הצדקה להתערבות גסה כל כך בחיי הפרט.

טיוטת תקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה

לאחרונה פרסם משרד העבודה להערות הציבור טיוטה לתקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה. במסגרת התקנות נקבע אופן חישוב השכר המינימאלי וערך שעות העבודה לעובדי הקבלן בתחום הניקיון, השמירה וההסעדה. מטרת התקנות היא לקבוע שכר בסיסי לעובדים ולמנוע מחברות להיקשר במכרזי הפסד שיפגעו בזכויות העובדים הבסיסיות. הטיוטה מעלה לדיון שתי חלופות: בראשונה, נקבע ערך שעה מספרי לפי שכר המינימום, בתוספת הזכויות הנוספות. בשנייה, נקבע האחוז ואופן החישוב לפיו יש לחשב את כל רכיבי השכר מבלי לציין ערך מספרי.

בכתבה שפורסמה בכלכליסט השבוע, מתוארת ההתנגדות של ארגוני מעסיקים וכן של ההסתדרות לקביעת תעריפים. הטענה העיקרית של הארגונים היא שקביעת ערך מספרי עלול להביא למצב במסגרתו יתקבע תעריף רצפה אליו יתכנס השוק, ולחברות הקבלן לא תהיה מוטיבציה להעלות את שכר העובדים. את טענתם מבססים הארגונים על היכרותם עם השוק.

מנגד, בהתייחסות שהעבירה הקליניקה לזכויות בעבודה בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד מוצגת עמדה הפוכה דווקא (את ההתייחסות ניתן למצוא תחת הערות הציבור לטיוטה). לגישתם, החלופה השנייה המשאירה פתח למחלוקת ביחס לאופן חישוב הסכומים בעייתית ופוגעת בעובדים. אי קביעת ערך נקוב הוא שמוביל לחוזי ההפסד.

נקודת המוצא של שתי הגישות היא השאיפה להביא לשיפור במצבם של העובדים, ולהבטיח תנאי עבודה נאותים ושכר ראוי. אולם מסקנתם לגביי אופן היישום הפוכה. ייתכן שהסיבה לפער זה קשורה בכך שארגוני העובדים חושבים על הכוח של ארגון העובדים לקיים משא ומתן על תנאי ההעסקה של עובדיהם. בניגוד לכך, ארגוני זכויות העובדים רואים לנגד עיניהם את העובדים שאינם חברים בארגון עובדים ושאפשרות זו אינה פתוחה בפניהם. בהתייחסות שהעבירו מתמקדים ארגוני זכויות העובדים בעובדים הזרים ומבקשי המקלט. לעמדתם יש לתת מענה במסגרת החוק גם לעובדים אלו ולהסדרים המיוחדים החלים עליהם. לעובדים אלו אין ארגון הפועל למען יישום זכויותיהם הבסיסיות ביותר. כאשר המוקד הוא עובדים אלו קשה לדעתי שלא להסכים עם העמדה של ארגוני זכויות העובדים.