עדכון שבועי- 15.12.2022

שביתת עובדים בעיתון ניו יורק טיימס

מעל אלף עובדים בניו יורק טיימס לא הגיעו בחמישי האחרון לעבודה לאחר שהארגון היציג שלהם הכריז על שביתה בת יום אחד, זאת אחרי שנתיים של מו"מ למטרת חידוש חוזה שיספק הטבות והעלאה בשכר. הנהלת העיתון טוענת שפעולתם היא מאוד דרסטית. דוברת החברה ציינה שלמרות יציאת מרבית העובדים לשביתה, החברה ממשיכה לספק את שירותה לקוראים בלי עיכובים והיא תשתמש בעורכים עם רקע עיתונאי כדי לכתוב תכנים וגם תיעזר בעיתונאים חיצוניים בינלאומיים (ראו הכתבה).

הדין בארצות הברית קובע שהמעסיק יכול להעסיק עובדים חלופיים במקום אלא שיצאו לשביתה ואפילו אינו חייב להחזיר העובדים ששבתו לעבודה אחרי סיום השביתה (ראו אתMackay radio ). אבקש לנתח את המקרה במשקפי הדין הישראלי, אילו היה מתרחש בישראל. בחקיקה קיים איסור להפנות עובדים חיצוניים ע"י שירות התעסוקה או קבלן כוח-אדם לבית עסק שקיימת בו שביתה(ס' 44 לחוק שירות התעסוקה, ס' 16 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם). מטרת האיסור נובעת מהאיזון של מנגנון השביתה שמצד אחד העובדים השובתים מאבדים את שכרם, ומצד אחר נגרם נזק כלכלי למעסיק. ככל שיתאפשר למעסיק לשכור עובדים חיצוניים האיזון והמטרה נפגעות ובסופו של הדבר יוצא שרק העובדים משלמים המחיר והמעסיק לא סופג הפסדים. מגבלה זו על שימוש בעובדים חלופיים הורחבה על-ידי הפסיקה בפרשת תדיראן מערכות, שם נקבע שמעסיק לא רשאי להשתמש בעובדים של חברה אחות כדי להחליף שובתים. עם זאת הובהר שם שחירות השביתה אינה מוחלטת ויש להקים איזון בינה לבין זכות הקניין של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו, למשל הוא יכול להפעיל עסקו באמצעות העובדים שלא שבתו, הוא גם יכול להכין מלאי מספיק להפחית סיכוני השביתה העתידיים, או להעביר את פעולת העסק למקומות אחרים שבהם לא מתקיימת שביתה.

הגבלות על זכות השביתה עלולות להחליש את הכוח של ארגוני העובדים ויקשו עליהם לשמור על ההתארגנות הקיימת, לכן הפעלת העיתון ע"י עיתונאים בינלאומיים עלולה לפגוע בגיבוש הסכם קיבוצי חדש וגם תפגע בחופש ההתארגנות. שכירת עיתונאיים בינלאומיים עלולה ליצור לחץ על העובדים השובתים לוותר על דרישותיהם ולחזור לעבודה מתוך הרגשה שהשביתה לא השיגה את מטרותיה כגון השפעה כלכלית על רווחי המעסיק.

בעקבות דיווח מהעובדים נפתחה חקירה פדרלית נגד חברת נוירולינק

אחרי תלונות שהוגשו ע"י עובדי חברת נוירולינק של אילון מאסק, נפתחה חקירה פדרלית בשל חשד לאי-עמידה בתקנות של ניסויים בבעלי חיים. העובדים דיווחו שהופעל כלפיהם לחץ עצום על מנת לזרז את הניסויים והפיתוח מה שגרם להריגת יותר מ-1500 בעלי חיים וגם גרמו להם לסבול. לפי הדיווח, מותן של החיות אינו מהווה כשלעצמו חריגה מהתקנות, אולם נטען שההלחץ שהפעיל אילון מאסק כלפי העובדים להאיץ את הפיתוח, הביא לסבל מיותר ולמוות מעבר לנדרש (ראו הכתבה).

אבקש לנתח את המקרה לפי הדין הקיים בישראל, למרות שהחקירה מתנהלת בארה"ב. מכוח ס' 2(א) לחוק הגנה על עובדים אסור למעסיק לפטר או לפגוע בתנאי עבודתו של העובד שהגיש תלונה נגד מעסיקו. מטרת החוק לעודד עובדים לחשוף מקרים של שחיתות או הפרות אחרות במקום עבודתם תוך הגנה עליהם. למרות זאת, ההגנה בחוק אינה מוחלטת וצריך לעמוד בשלושה תנאים, שהם: תום לב, הפרת חיקוק והפנייה לרשות מוסמכת. בעניין קאיד אלטורי, שבו עובד התלונן נגד מעסיקו על מכירת בשר פג תוקף ופוטר, בית הדין קבע שהוא לא פנה לגורם המוסמך ולכן אינו זכאי להגנת החוק (ראו ס' 4(3) לחוק). יש לציין כי ככלל, על העובד מוטלת החובה לפנות קודם כל לגורם פנימי על מנת לטפל בעניין טרם הפנייה לגורם חיצוני, כחלק מחובת תום הלב (פרשת גרטי). מאידך, נקבע בפרשת אברג'ל שיש מקום לשקול את האפשרות לקבל מקרים שבהם העובדים פנו לראשונה לגורם חיצוני מתוך חשש מהפעילות שינקוט המעסיק נגדם וגם מתוך חשד שהמעסיק לא ייעתר לקיום בדיקה בעניין. במקרה הנוכחי, מאחר שבעלי החברה אילון מאסק הוא זה שמפעיל לחץ עצום כלפיהם, לא סביר לצפות מהעובדים לפנות לגורם פנימי, מה שאולי יוביל להתנכלות כלפיהם או ימנע קיום חקירה ראויה בנושא. לכן, הגשת התלונה לגורם חיצוני היא מוצדקת על מנת למנוע נזק ממשי ובלתי הפיך ולקדם את האינטרס הציבורי שעומד בבסיסו של חוק הגנה על עובדים.