עדכון שבועי 05.11.2020

סוגיית התשלום על ימי הבידוד

בהמשך להערת הפסיקה שפורסמה אצלנו (כאן) בשבוע שעבר, יום חמישי (28.10) היה היום האחרון להסדרה של מתווה ימי הבידוד והפיצוי לעובד בגינם. לאחר פסילת תעודת המחלה הגורפת שהוציאה ראש שירותי הבריאות בתחילת ימי התפשטות מגיפת הקורונה (בג"צ 1633/20 סל שירותי סיעוד ואח' נ' מדינת ישראל ואח'), המדינה נדרשה להגיע לפיתרון לחלוקת הנטל של עלות ימי הבידוד באופן אחר.

המתווה שעלה לדיון בוועדת העבודה והרווחה היה לחלוקת ימי הבידוד בין העובד, המעסיק והמדינה – בדומה לימי מחלה (סעיף 2 לחוק ימי מחלה), העובד לא יקבל כסף על היום הראשון, יקבל חצי משכרו על השני והשלישי, ומהרביעי והלאה יקבל תשלום מלא (על חשבון ימי המחלה שלו). המדינה, דרך המוסד לביטוח לאומי, אמורה הייתה לשפות את המעסיקים ב50% מהוצאותיהם בגין ימי בידוד.

המתווה לא אושר בועדת העבודה והרווחה, לאחר שחיים כץ, יו"ר הועדה, דרש שהמדינה תפצה באופן מלא מעסיקים קטנים של עד 23 עובדים. כשבאוצר לא נענו, פיזר את הועדה (דה מרקר 28.10.2020).

מחקר של מכון גרטנר שפורסם השבוע בוחן את הקשר בין ציות להנחיות ופיצוי בימי הבידוד. מהמחקר עולה ש38% מהנשאלים לא ייכנסו לבידוד אם לא יפוצו בגין ימי העבודה שיחמיצו (דבר 02.11.2020). המצב הנוכחי מותיר את העובדים בלא פיתרון, ומוריד משמעותית את המוטיבציות ללכת להיבדק.

יו"ר ההסתדרות איים ביום ראשון (1.11) שאם הנושא לא יטופל בתוך שבוע, יוכרז סכסוך עבודה במשק (דבר 01.11.2020).

העלאת גיל הפרישה לנשים- עוד השנה?

בדה מרקר פורסם השבוע ששר האוצר כ"ץ מנסה לדחוף להעלאת גיל הפרישה לנשים (דה מרקר 02.11.2020). גיל הפרישה נקבע בסעיף 3 לחוק גיל הפרישה והוא הגיל בו זכאי עובד לפרוש מעבודה ולקבל זכויות פרישה מחמת גילו.

בישראל גיל הפרישה לגברים עומד על 67, ולנשים על 62. כבר מספר שנים נמצאות על השולחן רפורמות שונות להעלאת גיל הפרישה לנשים, שזכאיות לפרוש מוקדם יותר על אף שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר, לאחר עבודתה של ועדה שמונתה לבחון את הנושא.

על רקע ימי הקורונה, מבקש השר להעביר את הרפורמה עוד בחוק ההסדרים של שנת 2020, על מנת למנוע קיצוץ רוחבי בזכויות הפנסיה של עמיתי הקרנות ב1.3%, שאמור להתבצע בינואר 2021. קיצוץ זה נובע מאי יישום החלטות קודמות להעלאת גיל הפרישה (ראו למשל מעריב 09.05.2017).

שדולת הנשים סיכלה את הרפורמה בפעם הקודמת, וגם השבוע פרסמה פוסט נחרץ כנגד קידום התוכנית של השר כ"ץ. השר הציע במסגרת התוכנית מתווה של פיצויים לנשים שצפויות להיפגע מהחקיקה – נשים במקצועות שוחקים ונשים שנפלטו משוק העבודה (או עובדות בהיקף חלקי) וזכאותן לקצבת זקנה תידחה.יש לקוות שפיצוי זה יהיה הולם, אל מול שלילת הזכות לקצבה או פנסיה מנשים שנפלטו ממעגל התעסוקה בגיל מוקדם.

הפערים בגילאי הפרישה בין גברים לנשים בישראל חריגים ביחס למדינות העולם, ואף פוגעים בנשים שזכאיות לפנסיה נמוכה יותר עקב יציאה מוקדמת יותר משוק העבודה ובשוק כולו, באותם מקרים בהם הן ״נדחקות״ לפרוש בגיל מוקדם יותר או פורשות בשל חוסר הבנה של המשמעות לפנסיה שלהן. יש לקוות שהעלאת גיל הפרישה תקודם, תוך דאגה אמיתית לנשים שנפגעות מהמהלך, על מנת לוודא שוויון בפנסיות לשני המינים ולמנוע פגיעה רוחבית בפנסיות בשוק העבודה.

הבחירות בארצות הברית וסוגיות עבודה

הבחירות בארצות הברית התקיימו השבוע, ולצד ההצבעה לנשיא עלו להצבעה ברבות מהמדינות גם סוגיות שונות במשאלי עם. בין השאר, המצביעים נשאלו על עמדתם בנוגע לקנאביס לשימושים לא רפואיים, הפלות, ונושאים נוספים שבחלקם משמעותיים מאוד לעתיד העובדים במדינות.

בעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מי יהיה נשיא ארצות הברית, אולם בפלורידה החליטו המצביעים כי בימים משבריים כאלה, שכר המינימום צריך לעלות (דבר 04.11.2020). הוחלט ששכר המינימום במדינה יעלה מ-8$ לשעה ל-15$ במתווה מדורג – בשנה הבאה יעלה ל-10$, ולאחר מכן בכל שנה יעלה בדולר נוסף עד שיגיע ל-15$. מדובר בבשורה של ממש לעובדים החלשים במשק. פלורידה מצטרפת לשבע מדינות נוספות שבהן יעלה שכר המינימום ל-15$ בשנים הקרובות.

בקליפורניה אושרה הצעה 22 (N12 04.11.2020), לפיה נהגי 'אובר' וחברות דומות יוגדרו כקבלנים ולא כעובדים. חברות במודל של אובר מאפשרות לנהגים פרטיים להציע את עצמם לנסיעות פרטיות דרך אפליקציה במודל של 'כלכלת חלטורות'. החברות מוכרות מודל של עבודה בשעות שנוחות לעובד, שמחליט על היקף העבודה בעצמו, ובדרך זו גובות עמלה ומתנערות מזכויות העובדים. במדינות רבות מצויות החברות בהליכים משפטיים ומנסות להימנע מהכרה בנהגיהן כעובדים.

החברות אובר וליפט השקיעו בקמפיין יקר ביותר (כ-190 מיליון דולר) למען ההצעה. בין היתר, התחייבו שאם היא תעבור הן יצרו מודל גמיש יותר, שמשלב הטבות מסוימות לנהגים (אך כמובן פחותות מאלה של עובדים). הנהגים יקבלו ביטוח בריאות ותאונות, למשל. זו מכה קשה לממשל במדינה, שהיה מעורב במהלך מסיבי למען סיווג הנהגים כעובדים.

הכנסה בסיסית אוניברסלית בבריטניה, והקשר בין עבודה ורווחה

בבריטניה פורסם השבוע מכתב בחתימת 500 בכירים במשק, בו נטען שעל המדינה לייצר מודל של הכנסה בסיסית אוניברסלית על רקע האבטלה הגואה והכניסה לסגר נוסף (Guardian 31.10.2020). המכתב מגיע בהמשך לשיח ער בבריטניה סביב הנושא, וקדמה לו עצומה ציבורית שאספה מעל 114,000 חתימות.

זכויות העבודה והרווחה נקשרות זו בזו במדינות רבות. דוגמא לכך היא ארצות הברית, בה ביטוח בריאות תלוי במקום העבודה. במצב הנוכחי של מגיפה עולמית רבים פוטרו מעבודתם, ודווקא עכשיו נותרו ללא ביטוח בריאות (ראו למשל, כלכליסט 04.04.2020).

כאשר המדינה יוצרת חיבור בין הזכות לבריאות, לפנסיה (כמו בישראל) או לקיום בסיסי בכבוד לבין עבודה, יש בכך שימוש ביחסי עבודה כ״כלי״ למתן זכויות סוציאליות. בכך מעבירה המדינה (במידה מסוימת) עלויות למעסיקים, וכן מונעת את הזכויות האלה (במידה כזו או אחרת) ממי שאינו עובד או לפחות מוכן לקבל כל עבודה (כך בהקשר של דמי אבטלה). הצעות להכנסה בסיסית אוניברסלית מבקשות להפחית מהחשיבות של הקשר הזה ולתת ביטחון סוציאלי בסיסי לכלל האזרחים.

הצעות כאלה מעוררות את השאלה מה הצורך בעבודה אם קיימת אפשרות לקיום בסיסי בכבוד גם בלעדיה. האם יהיו די תמריצים להשתייך למעגל התעסוקה ולהרוויח בעמל מה שניתן לקבל מהמדינה ללא עמל במקרה של הכנסה בסיסית כזאת?

הרעות החולות של מערכות רווחה נחשפות בשעת משבר כמו זו שאנו מצויים בה עכשיו. המחשבה המחודשת על עולם העבודה שאחרי, ועל אחריות המדינה למצבם הבריאותי והכלכלי של האזרחים, היא אתגר אך גם הזדמנות לשינויים משמעותיים.