מאמר דעה: נציגות עובדים בדירקטוריון

זכינו לחיות במרחב ובתקופה בה דמוקרטיה היא הנחת היסוד; ברור לנו מאליו כי השלטון שואב את כוחו מהעם, וכי הוא מתעצב על פי בחירות האזרחים. למרות זאת, ישנו מרחב משמעותי בו רוב האנשים לא מהווים גורם משפיע על קבלת ההחלטות, ובו ההתנהלות איננה דמוקרטית בכלל: עולם העבודה. בכניסתו למקום העבודה בבוקר העובד כמו מפקיד את האוטונומיה שלו למספר שעות, ואוסף אותה בערב עם יציאתו ממקום העבודה. במאמר קצר זה אדון באחת האפשרויות לקידום דמוקרטיזציה במקום העבודה, והיא שינוי הדין בישראל כך שתתקיים נציגות של עובדים בדירקטוריונים של חברות.

הדין הישראלי

באשר למגזר הפרטי, כיום לא קיימת כל חובה לנציגות של עובדים בדירקטוריונים של חברות. עם זאת, הכרה באפשרות שכזאת קיימת בחוק הישראלי, בסעיף 3 לתוספת הראשונה של חוק החברות, לפיה האיסור על נוכחות בדירקטוריון של מי שכפוף למנכ"ל לא חלה על נציג מטעם העובדים. ניסיון לחוקק חובה שכזאת הגיע בשנת 2014, אז הגישו איתן כבל, שלי יחימוביץ' ודב חנין הצעת חוק שמוסיפה סימן חדש בחוק החברות, "דירקטור מטעם העובדים", ולפיו חברות ציבוריות יחויבו במינוי נציג אחד מטעם העובדים, אשר ייבחר על ידי ארגון העובדים היציג, בכל דירקטוריון שבו עד 15 משתתפים, ושני נציגים בדירקטוריונים גדולים מכך. הצעה זו לא עברה את הקריאה הטרומית בכנסת.

במגזר הציבורי כן קיימת הוראת חוק בדבר נציגות עובדים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. סעיף 17(ג)(3) לחוק חברות ממשלתיות קובע כי שר האוצר רשאי לקבוע כללים שיקבעו נציגות מקרב העובדים בדירקטוריונים. השר אכן עשה זאת, ובתקנות משנת 1977 נקבע כי בכל חברה ממשלתית שאינה בנק, שהיא בעלת מעל 100 עובדים, יכהנו שני נציגי עובדים בדירקטוריון.

משפט משווה

בלא מעט מדינות מעוגנת חובה לנציגות עובדים בדירקטוריונים של חברות פרטיות. החובה משמעותית במיוחד במדינות צפון ומרכז אירופה. בלוקסמבורג, למשל, קיימת חובת נציגות עובדים בשיעור של 33.3% בקרב חברות עם מעל 1,000 מועסקים; באוסטריה, החוק קובע נציגות של 33.3% מטעם העובדים בוועדה הממנה את הדירקטוריון והמפקחת עליו. בגרמניה, שהיא המדינה המובילה בתחום נציגות העובדים במוקדי קבלת ההחלטות של חברות פרטיות, מלבד קיומה של "מועצת עובדים" (וראו את הצעתה של פנינה אלון-שנקר לאימוץ המודל בארץ), קיימת גם חובה לנציגות עובדים במועצות המפקחות על הדירקטוריונים. שם שיעור הנציגים הוא הגבוה ביותר, ובחברות מעל 2,000 עובדים, שיעור הנציגים מקרב העובדים יהיה 50%. עם זאת, במקרים של שוויון בהצבעות יושב הראש נהנה מקול כפול שמבטיח את השליטה לבעלי ההון.

חשוב לציין כי במדינות מערביות שלא נכללות באיחוד האירופי, כדוגמת ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה, לא קיים כל הסדר חוקי לגבי נציגות עובדים בדירקטוריונים.

הצעה ודיון

בשם קידום דמוקרטיזציה של מקום העבודה, אציע כי יש לחוקק חוק המורה לחברות ציבוריות או חברות אג"ח למנות נציגי עובדים בקרב הדירקטוריונים. אפשרות לצעד שכזה מתחזקת מהעובדה שיש מרכיבים בדין הישראלי שמהווים שלב מקדים לכך, בדוגמת חובת נציגי עובדים בחברות ממשלתיות, וחובה לדירקטורים בלתי תלויים (דירקטורים מן הציבור) בחברות ציבוריות שאינן ממשלתיות. גם הקיום של הסדרים דומים במדינות בהן מצב העובדים נחשב טוב, השוויון החברתי יחסית גבוה והכלכלה חזקה מהווה חיזוק לאימוץ הצעד בדין הישראלי.

קיימות כמובן טענות נגד מינוי דירקטורים מטעם העובדים. קודם כל, המצדדים בשוק חופשי מוחלט יטענו שחיוב כזה על חברות יהווה פגיעה משמעותית בזכות הקניין, והתערבות בהתנהלות הטבעית של השוק. בנוסף, יכולות לעלות טענות על כך שנוכחות עובדים בדירקטוריונים היא פגיעה תמידית ובלתי מידתית בפררוגטיבה של המעסיק, וכן שהדבר יוביל להתנהלות לא יעילה – לפעמים עד כדי אי רווחיות וסגירת העסק.

באשר לפגיעה בזכות הקניין, יש לתהות האם העסק הוא בהכרח רכושו של בעלי השליטה באופן בלעדי. חברה מורכבת מהון ועבודה, ושני המרכיבים הכרחיים בשביל לייצר רווח; לכן, במובן מסוים המפעל שייך גם לעובדים. אך לא צריך ללכת למחוזות כאלה, שאינם מקובלים היום, בכדי להצדיק נציגות עובדים בדירקטוריון. בחוק החברות מובהר שתכלית החברה הוא גם לדאוג לאינטרסים של עובדי החברה ואף כלל הציבור. זאת ועוד, בחוק החברות אף קיימת חובה למינוי דירקטורים בלתי תלויים בקרנות, שמטרתם היא לשמור על האינטרסים של הציבור כולו. לכן, נראה שפגיעה זו בזכות הקניין הינה בגדר הסביר בהחלט.

באשר ליעילות, נראה כי ישנם מספר טעמים דווקא בעד שיתוף עובדים בדירקטוריון. קודם כל, העובדים בד"כ מחוברים יותר לשטח, ומכירים את הבעיות ודרכי התמודדות באופן מרוחק פחות מבעלי השליטה. שנית, מעורבות של עובדים בקבלת ההחלטות עשויה לגרום לעובדים להיות מחויבים יותר לחברה. שלישית, העובדים כמו בעלי השליטה, ולפעמים אף יותר, לא רוצים שמקום עבודתם יקלע לקשיים כלכליים, שכן קיצוצים או סגירת העסק יפגעו בהם מאוד. לבסוף נציין כי העובדה שהסדרים המחייבים נציגות עובדים בדירקטוריון קיימים במדינות מוצלחות מאוד מבחינה כלכלית, מראה כי תחזיות בדבר פגיעה חמורה במשק צריכות להילקח בעירבון מוגבל.

מן הצד השני, ראוי לשאול מה הוא הכוח של נציגות מצומצמת של דירקטורים מטעם העובדים לדאוג לאינטרסים של העובדים. הרי בישיבות הדירקטוריון הם יהוו מיעוט, וסביר שלא תהיה להם השפעה רבה על ההחלטות שמתקבלות; לכן יש להבין מה משמעות ייצוג קול העובדים בשיעור מצומצם.

ראשית, נוכחות של נציגי עובדים בישיבת דירקטוריון תהווה כלי תקשורת משמעותי בין הצדדים. מידע על התנהלות החברה ומצבה הכספי יוכלו לעזור לעובדים ולנציגיהם לשפר את הצעדים שלהם במאבק לשמירה על האינטרסים של העובדים. אך לכלי תקשורת כזה יש גם צד שני, של מידע שעובר מהעובדים ישירות לבעלי השליטה. דבר זה יכול להשפיע לטובה, מבחינת העובדים, על החלטות הדירקטוריון בנקודות שבעלי השליטה לא היו מעלים על דעתם, כדוגמת התאמות לאינטרסים ולמצוקות של העובדים שלא מלווים בהכרח בעלות משמעותית.

בנוסף, עצם ייצוג הקול של העובדים בפורומים שכאלה הוא משמעותי. טענות קונקרטיות מצד העובדים עצמם יכולות להשפיע על המקום שתופסות טענות העובדים בקרב מאזן השיקולים של חברי הדירקטוריון. אולי אף מבטו של העובד בישיבות שכאלה יכול להשפיע על החלטות שעלולות לפגוע בעובדים, בהתאם לתפיסה הפילוסופית של לוינס, לפיה הסתכלות באחר יוצרת הבנה של ה"אחרות", ומקימה יותר אחריות כלפי הזולת.

ניתן לתהות האם ראוי להסתפק ברגולציה רכה, למשל תמריצים כספיים (כמו הטבות מס) לחברות שיבחרו לאפשר נציגות של עובדים בדירקטוריון. לדעתי התשובה שלילית, שכן חברות רבות יעדיפו להכיל את ההפסד הכלכלי בשביל שליטה אבסולוטית של ההנהלה והמשקיעים בידע ובהחלטות המפעל. כמו כן, קיימת דעה בדיני המיסים שאין להחיל על שיעורי המס תכליות שאינן ביסוד דיני המיסים.

לכן, דווקא חיקוק של הכנסת המחייב חברות לנציגות עובדים בדירקטוריונים יקיים מטרות חשובות של דיני העבודה, מבחינת ביטוי לכוחם של העובדים. לדעתי, הסדר בדומה להצעת החוק מ-2014 יהיה אופטימלי, שכן הנציגות תהיה בשיתוף פעולה עם ארגון העובדים היציג – מה שיפחית בלבול או תחרות בנוגע לנציגות העובדים ולמאבקים על האינטרסים שלהם. בנוסף, העובדה שיהיה זה רק מיעוט מטעם העובדים בישיבות הדירקטוריון תתקבל באופן מטלטל פחות במשק. גם אם נורמטיבית ישנה הצדקה למעורבות רבה יותר של עובדים בניהול המפעל, נראה שאין היתכנות לצעד שכזה בעתיד הנראה לעין, בשל היעדר מודלים ממשיים בעניין או גיבוי רחב לכך מהציבור. לכן, דווקא הצעה ריאלית בעלת דגמים מקבילים תוכל לקדם, גם אם בשלבים, דמוקרטיזציה של מקום העבודה.