הערת פסיקה: רם חברה לעבודות הנדסיות

פסק הדין בעניין על"ח (אזורי ת"א) 54972-08-20 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ – מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 20.10.2020) עוסק בערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, אשר דחתה את בקשת החברה לקבלת היתר לפיטורי עובדת. החברה החליטה לפטר את העובדת בעת ששהתה בחל"ת בעקבות מגפת הקורונה, אולם באותה תקופה פנתה העובדת לקבלת ייעוץ לקראת תחילת טיפולי פוריות. על כן, פנתה החברה לממונה על עבודת נשים בבקשה לקבלת היתר לפיטורי העובדת על פי סעיף 9 לחוק עבודת נשים, אשר נדחתה כאמור.

כפי שהוזכר בפסק הדין, התערבות בית הדין בהחלטת הממונה על עבודת נשים נעשית על פי עילות המשפט המנהלי, לכן לא יתערב בית הדין אלא במקרים של חוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים, חוסר מידתיות ועוד. בפיטורי עובדת העוברת טיפולי פוריות ישנה פגיעה בזכותה לשוויון ולעיסוק, אולם החוק יוצר איזון בין זכויות אלו לבין הפררוגטיבה של המעסיק, על ידי חיוב המעסיק בקבלת היתר מהממונה לפיטורין (נטלי גוטמן). בתקופת הקורונה קיימת חשיבות מיוחדת בהגנה על נשים בהריון ובטיפולי פוריות לאור הזינוק שחל בבקשות לפיטוריהן, אך במקרה הנדון לטעמי ניתנה הגנה יתרה ולא מידתית על ידי הממונה ובפסק הדין. הפרשנות הרחבה שנקבעה בפסק הדין באה לידי ביטוי בשניים: מועד תחילת ההגנה, החל מפנייה לייעוץ לקראת תחילת הטיפולים; ותחולת ההגנה גם על טיפולי שימור פריון. אתייחס לכל אחת משתי סוגיות אלה להלן.

בעניין הראשון, טענת החברה הייתה כי אין להחיל את חוק עבודת נשים משום שבעת הליך הפיטורים כלל לא הייתה העובדת בטיפולים, אלא רק בחנה אפשרות לטיפולים עתידיים בפנייתה לקבלת ייעוץ לקראת טיפולי פוריות ביום הזימון לשימוע.

בפני הממונה עמדו מסמכים שהעידו כי העובדת עברה טיפולי פוריות בשנים 2018-2019 וכן אישור הרופא המטפל שניתן שבועיים לפני מועד הזימון לשימוע לפיו העובדת מצויה בטיפולי פוריות. הממונה לא הכריעה האם ההגנה שלטענתה עומדת לעובדת, ניתנה מכוח הטיפולים שהסתיימו לכאורה ב-2019, או מכוח פגישת הייעוץ לגבי טיפולים עתידיים שנערכה ביום הזימון לשימוע. לטענת החברה, הנתונים שעמדו בפני הממונה לוקים בחסר והיה עליה ליצור קשר עם הרופא המטפל להבין על סמך מה ניתן האישור לפיו העובדת מצויה בטיפולי פוריות. בסוגיה זו קבעה השופטת כי אמנם היה על הממונה לקבוע קביעה מפורשת אודות מועד תחילת הטיפולים ולנמק קביעתה, אך לצד זאת, לא מדובר בפגם המצדיק את ביטול ההחלטה. עוד קבעה השופטת כי אף אם הממונה החילה את ההגנה בגין פגישת הייעוץ, מדובר בפרשנות המצויה במתחם הסבירות, וכן שבסוגיה זו "הפסיקה כבר אמרה את דברה".

בעניין ברמן נקבע כי טיפולי פוריות מתחילים בהליך של ייעוץ ובדיקות ולכן תקופת ההגנה לפי חוק עבודת נשים, על פי תכליתו, מתחילה עם הפניה לקבלת טיפולי פוריות בייעוץ ובבדיקות. עם זאת, מדובר בפסק דין של בית דין אזורי; למיטב ידיעתי אין בנושא זה פסיקה מחייבת של בית הדין הארצי. זאת ועוד, יש להבחין בין העניין שם לענייננו, משום ששם חלפו מספר חודשים מתחילת קבלת הייעוץ והבדיקות הרפואיות ועד למועד הפיטורין, ובענייננו – שעות בודדות.

תכלית סעיף 9 לחוק עבודת נשים הינה הגנה מפני אפליית עובדות ועובדים העוברים טיפולי פוריות. החוק מקנה כמעט "חסינות" מפני פיטורין (עניין אשכנזי), בהעבירו את נטל ההוכחה למעסיק להוכיח כי הפיטורין אינם בקשר לטיפולי הפוריות – וגם אם לא הוכח קשר כזה, עדיין יכולה הממונה למנוע את הפיטורין. בעניין אשכנזי נקבע, כי על אף תכלית החוק (כפי שהיה קבוע בזמן שניתן פסק הדין, אך שונה לאחר מכן), היקף ההגנה של סעיף 9 אינו מתפרש על עובדים שלא נעדרים מעבודתם בשל הטיפולים. אמנם כאמור החוק תוקן מאז ונקבע כי ההגנה תחול גם על עובדים שלא נאלצו להיעדר מהעבודה כאמור, אך ניתן להסיק מפסיקת בית המשפט העליון באותו מקרה על הצורך בשימת גבולות להגנה שמקנה החוק.

לטעמי פרשנות לפיה "תקופת הטיפולים" משתרעת גם על התקופה שטרום הטיפולים, למשל עם פגישת הייעוץ הראשונה, מהווה פרשנות רחבה מדי. על אף חשיבות חוק עבודת נשים, יש מקום להיזהר מפרשנות רחבה יתר על המידה שעלולה אף ליצור רתיעה מקבלת נשים לעבודה (להרחבה ראו העדפה מתקנת וגדרותיה). על פי הפרשנות המרחיבה שבית הדין נקט בה, נשים יוכלו לקבוע פגישת ייעוץ לטיפולי פוריות ולזכות בהגנה בהתאם לחוק, מבלי להיכנס לשלב "מחייב" יותר של הליך טיפולי הפוריות. לאור ההגנה הרחבה שמעניק החוק מלכתחילה, שמשתרעת על תקופת הטיפולים ו-150 יום מתחילתם, אין לנקוט בפרשנות כה מרחיבה. על כך עמדה גם כבוד השופטת חיות בעניין אשכנזי, בהתייחסה לכך שהרחבת תחולת החוק עלולה להשפיע לרעה על דפוסי העסקת נשים.

גם בסוגיה השנייה, שנגעה להרחבת ההגנה גם על טיפולי שימור פריון, החברה הלינה על כך שהממונה לא ביררה את העובדות בצורה מספקת ולא הבהירה בהחלטתה במפורש עבור איזה טיפולים ניתנת ההגנה. בפסק הדין נדחתה טענה זו באמירה כי המידע שעמד בפני הממונה הוביל אותה למסקנה באופן סביר, אך מעניין להתייחס לתגובת הממונה לאותה טענה. לעמדתה של הממונה, כפי שהוצגה בפני בית הדין, "אין לקבל את הטענה לפיה החוק לא התכוון להגן על נשים העוברות טיפולי שימור פריון ולא טיפולי פוריות", שכן החוק לא קובע אחרת, ולא נקבעו תקנות בעניין. טיפולי שימור פריון הינם טיפולים שונים בתכלית מטיפולי פוריות, ונועדו לקבע את פריונן של נשים לצרכים עתידיים.

החוק לא מתייחס מפורשות לטיפולי שימור פריון ולטעמי בסוג זה של טיפולים לא חלות תכליות החוק שנועד להגן מפני אפליה בשל טיפולים שעשויה להיות להם השפעה על מקום העבודה (ראו דיונים בהצעה לתיקון חוק עבודת נשים, שם הועלתה הצעה להגדיר "טיפולי פוריות" והוחלט כי אין צורך בהגדרה לאור המשמעות הברורה לטיפולים בעלי אפקטיביות למקום העבודה). כשמדובר בטיפולי שימור פריון לשם הריון עתידי, לעיתים מדובר בהריון שיתרחש בעתיד שאינו נראה לעין, ונראה כי לא מתקיימת התכלית שנועדה להגן מפני פיטורין בשל חשש המעסיק כי בקרוב העובדת תהרה ותצא לחופשת לידה (ראו דיון נוסף שנערך במסגרת ההצעה לתיקון החוק וכן את פסק הדין בעניין נטלי גוטמן). על כן, ספק בעיניי אם כוונת המחוקק הייתה להחיל את ההגנה גם על טיפולי שימור פריון. ספק רב אם עמדת הממונה לפיה חלה הגנת סעיף 9 תתקבל כסבירה גם במקרה מובהק של טיפולי שימור פריון בלבד.

יצוין כי נגד פסק הדין הגישה החברה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ע"ע (ארצי) 52768-11-20 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ - ישראל ואח', ביום 22.11.2020, אשר טרם בורר.