עדכון שבועי 12-19.5.2020

המורות והגננות

ביום ראשון האחרון פורסמו כתבות בכמה אתרים (לדוגמה TheMarker ו-Ynet) על חזרת בתי הספר לשגרה. הגם שהדבר טוב ומבורך שכן חזרת הילדים תקל על אפשרות המשק לצאת מהמשבר הכלכלי אליו נקלע בעקבות הקורונה, יש בכך בעיות בהקשר של דיני העבודה. כך למשל עולה השאלה המשפטית לעניין המורים שהם בקבוצות סיכון.

בניגוד למחלה, שמצדיקה היעדרות בתשלום בהתאם לכללים הקבועים בחוק דמי מחלה, התשל״ו-1976, היעדרות בשל חשש מפני הידבקות במחלה אינה מוסדרת בחקיקה. בהעדר הסדרה מיוחדת, היעדרות כזו יכולה להוביל לניכוי שכר ואף לפיטורים, ולחלופין יכולה להוביל עובדים להגיע לעבודה למרות החשש, כלומר לגרום לעובדים בקבוצת סיכון להעמיד את עצמם בסיכון להיבדקות. אמנם, בנסיבות מסוימות ניתן לקבל אישור מרופא תעסוקתי לאי-כשירות לעבודה בתפקיד מסוים, אבל אין בכך משום פתרון בטווח הקצר. ייתכן עם זאת כי ניתן לדרוש ממעסיק לכבד את החשש הסביר של עובדים בסיכון ולאפשר להם היעדרות, מכוח חובת תום-הלב ביחסי עבודה.

פיטורי מנכ"לית בחופשת לידה

הקורונה אינה הדבר היחיד שהתרחש השבוע, וגם המצב הפוליטי השתנה ובין היתר התחלפו שרים. בעקבות חילופי השרים, פורסם על כך ששרת התחבורה הנכנסת, מירי רגב, פיטרה את קרן טרנר. טרנר שימשה כמנכ"לית משרד התחבורה מאז יולי 2016 ונמצאת בתקופת לידה והורות (״חופשת לידה״), ועל כך זכתה רגב לביקורת ציבורית.

בהתאם לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אסור לפטר עובדת במהלך תקופת הלידה וההורות ואף אסור לתת לה הודעה לפני פיטורים או לזמנה לשימוע (להרחבה ראו גם ע"ע (ארצי) 42097-12-11‏ ‏ חורי נ' רותם אמפרט נגב בע"מ).

תכלית ההגנה היא למנוע פיטורים של עובדת שמחמת לידה אינה נמצאת במקום העבודה ובכך להגיע להפחתת אי-השוויון בין המגדרים, והיא חלה על כלל העובדות, כולל הבכירות. הבעייתיות בולטת במיוחד בהקשר של נשים המכהנות במשרות בכירות, שם מראש חל אי-שוויון בניגוד לסעיף 15א(א) לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט–1959, זאת כפי שעולה מדו"ח בנושא ייצוג נשים במגזר הציבורי שהוגש לכנסת. הדבר בעייתי במיוחד כשהמגזר הציבורי הוא שמפר את החוק, שכן עיני המגזר הפרטי נשואות אליו ולפיכך המסר שנוצר בעייתי במיוחד.

שעות ענוחה

הקורונה הביאה עמה אתגרים רבים. בין היתר העבודה מהבית בשילוב עם החופשה של הילדים מבתי הספר והגנים, גרמו לערבוב גדול מתמיד של שעות העבודה עם שעות של טיפול בילדים או מנוחה. ״ענוחה״, הלחם של המילים "עבודה" ו"מנוחה", הוא מונח שטבעה כב' השופטת חני אופק, שנועד לתאר את הערבוב שיש בעולם המודרני בין שעות עבודה לשעות מנוחה, בניגוד לחיץ הברור שיש בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 בין שעות עבודה לשעות שאינן עבודה.

מחקר חדש שפורסם בתקשורת בדק את השפעת העבודה מהבית על נשים בזמן משבר הקורונה. בין היתר המחקר מצא כי רמת הקונפליקט בסגר הייתה גבוהה יותר, וכי הבריאות הנפשית של הנשים נפגעה. נראה שעל אף השינוי בתפיסות לאורך השנים, עדיין נותרו הבניות חברתיות בהן נשים הן שאחראיות לתחומי הבית והגברים הם המפרנסים העיקריים. המשבר הנוכחי העמיק את הקשיים של הנשים בעבודה וגם בבית ויצר עומס גדול וקושי רב יותר בהפרדה בין המערכות, ולכן העמיק את הקשיים הקיימים בלאו הכי.

בטיחות בעבודה

בנושא שונה לחלוטין, ששב ועולה לצערנו בבלוג זה מדי כמה זמן, בכתבה שפורסמה ביום חמישי האחרון דווח על כך שמניין ההרוגים בתאונות הבנייה מתחילת שנת 2020 עלה לעשרה. קשה לחשוב על נושאים שיותר חשובים ביחסי עבודה משמירה על חייהם ושלמות גופם של העובדים. מספרם הגדול של פועלי הבניין ההרוגים מדי שנה נובע בין היתר מחוסר הקפדה של החברות על בטיחות העובדים, וניצול פרצות בתקנות.

לצד החובות של המעסיק לדאוג לשמירה על בטיחות העובדים, נראה שבענף הבנייה ובשל הכמות הגדולה של הנפגעים בנפש יש גם חובה על המדינה לדאוג לעובדים. מדובר בחובה שנובעת מהזכות לחיים שיש לכל אדם באשר הוא אדם, ויש למדינה חובה פוזיטיבית להגן עליהם. במאמר שפרסם לאחרונה פרופ' יובל שני במכון הישראלי לדמוקרטיה נותחה סוגיה זו של הצורך שהמדינה תגן בצורה פוזיטיבית על הזכות לחיים של עובדי הבנייה בראי המשפט הבינ"ל והחוקתי בישראל. לפי הכותב, ודעתי כשלו, על משרד העבודה והרווחה לפעול בצורה תקיפה יותר נגד הפרות הבטיחות בתחום הבנייה בתקווה למגר את התופעה.