מאמר דעה: שימוש בקנאביס רפואי בזמן עבודה

צמח הקנאביס היה בשימוש בני האדם משחר ההיסטוריה למטרות רפואיות. בשל השפעותיו הפסיכואקטיביות, הוא הוצא מהחוק במדינות רבות ברחבי העולם. בישראל הקנאביס מוגדר כסם מסוכן, המופיע בפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, ולפיכך השימוש בו אסור. עם זאת, בשנים האחרונות החלו במחקר אודות התועלות הרפואיות של הסם וכיום ישנה עלייה מתמדת במספר המשתמשים בקנאביס למטרות הקלה בתחומי רפואה שונים כמו אונקולוגיה, אפילפסיה, כאבים ואף לפסיכיאטריה, למשל הקלה בהתמודדות עם תסמונת בתר-חבלתית, הידועה כפוסט טראומה. השימוש בקנאביס רפואי בישראל הוסדר בהחלטת ממשלה 1587, מיום 26.6.2016, בה נקבע מתווה ההסדרה ל"מדיקליזציה" של מוצרי קנביס, כך שיתאפשר למטופלים מקור אספקה ראוי של קנאביס, תוך שמירה על ביטחון הציבור ומניעת הפצתו של הסם שלא לשימוש רפואי. על פי ההחלטה, רישיון לשימוש בקנאביס ניתן למי שסובל ממחלות שמופיעות ברשימת ההתוויות של משרד הבריאות. בנוסף, על המבקש להראות כי מיצה את הטיפול הרפואי המקובל, הוא נמצא במעקב רפואי ורופאו ממליץ שיקבל רישיון.

הגידול במטופלים באמצעות הקנאביס, מעלה שאלות על שימוש בקנאביס במקום העבודה. סביר כי בעתיד סוגיות אלה תגענה לפתחם של בתי הדין לעבודה במקרים של דחייה בקבלה לעבודה בשל שימוש בקנאביס רפואי ברישיון וכן התייחסות קשה מצד מעסיקים לעובדים שקיבלו רישיון והחלו להשתמש בקנאביס, עד כדי פיטורים.

בארצות הברית, ב33 מדינות ישנו שימוש בקנאביס עבור צרכים רפואיים. בחלק מהמדינות הללו, ישנה חקיקה שאוסרת באופן מפורש על אפליית צרכני קנאביס רפואי בתעסוקה. למשל, במדינת מיין ובמדינת נבדה נקבע כי מעסיקים אינם יכולים להפלות צרכני קנאביס, בין שהם משתמשים בו במהלך שעות העבודה ובין שמחוץ לשעות העבודה, אלא אם האבחנה רלוונטית ומתחייבת בשל אופי התפקיד. במדינות בהן אין חקיקה מפורשת, שאלות הנוגעות לשימוש בקנאביס רפואי הובאו גם לפתחם של בתי המשפט. בפסק הדין Chance v. Kraft Heinz Food Co. בית המשפט העליון של מדינת דלוואר דן בעניינו של עובד, בעל רישיון לשימוש בקנאביס רפואי, שפוטר מעבודתו לאחר שנמצא קנאביס בבדיקות סמים שנתן, על פי דרישת המעסיק. בית המשפט קבע כי החוק נגד אפליה בעבודה, שקיים במדינת דלוואר, גובר על החקיקה הפדרלית האוסרת על שימוש בסמים ולפיכך קיבל את תביעתו של העובד.

בקנדה ישנה חקיקה המגינה על מטופלים בעזרת קנאביס רפואי מאפליה במקום העבודה. החקיקה מרחיבה ומכירה גם במכורים לקנאביס שמשתמשים בו ללא רישיון כזכאים להגנה. על פי החוק, ניתן לצרוך קנאביס בזמן העבודה, כל עוד השימוש אינו יוצר סיכון לבריאות ולרווחה של העובד עצמו או של שאר העובדים. למשל, כחלק מניסיון להפחתת הסכנות, החוק מציין עדיפות לצריכת קנאביס דרך הפה ולא באמצעות עישון. בנוסף, מצוין כי יתכן ואנשים המטופלים בעזרת קנאביס יצטרכו לספק מידע רפואי, כמו המלצת רופא, שיבהיר את התאמתם לעבודה ולסכנות הכרוכות בה. החוק מטיל על המעסיקים את החובה להתחשב בטיפול שהעובדים משתתפים בו, למשל קבוצות תמיכה וטיפול רפואי ולהתאים את מקום העבודה אליהם, כל עוד מדובר בנטל סביר. נטל בלתי סביר עשוי להיות נטל כלכלי, שינוי בלתי סביר של מקום העבודה ונטל הקשור לבטיחות ובריאות במקום העבודה.

כאמור, מלכתחילה התנאי לקבלת רישיון לקנאביס הוא הוכחת מחלה או לקות, לפיכך נראה שאנשים המטופלים בקנאביס רפואי נהנים מהגנותיו של חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, אשר מפרט בסעיף 5 את התנאים להגדרת אדם עם מוגבלות כ"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".

סעיף 8 (א) לחוק אוסר על הפליה בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה. החוק מדבר על שווין במובנו המהותי, שכן קיימת בו דרישה לעריכת התאמות במקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד וכד'.

הפלייה, לפי הסעיף, כוללת גם אי ביצוע התאמות במקום העבודה והכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מידי. נטל כד מידי הוא נטל בלתי סביר בנסיבות העניין, בהתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות ועוד. עם זאת, לפי סעיף 8(ג) לחוק, אין רואים כהפליה פעולה או הימנעות מפעולה, המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או המשרה.

בשל סטיגמות רבות וחוסר ידע סביב השפעות הקנאביס, ראוי כי היקף ההגנה למשתמשים בקנאביס רפואי ישען על נתונים קיימים. מחקרים מראים שהשפעתו של קנאביס נשארת כמה שעות לאחר צריכתו ולעיתים אף יממה לאחר מכן. בין ההשפעות, ישנה פגיעה בהערכת מרחק, פגיעה ביכולת לריבוי משימות (מולטי-טאסקינג) וביכולת לקבל החלטות במהירות. לפיכך, על פי סעיף 8(ג) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ישנה בעיה עם צריכת קנאביס רפואי בעבודות שיכולות אלה מתחייבות בהן מאופיין, למשל נהיגה ושמירה.

ביחס לעבודות שאינן מצריכות יכולת קבלת החלטות מהירה וסיכון חיי אדם, ראוי כי מקום העבודה יעשה התאמות, כפי שקבוע בסעיף 8(א) לחוק. יתכן שפתרון טוב יהיה, כפי שנקבע בקנדה, לבקש ממבקש העבודה או מהעובד מכתב מהרופא שהמליץ על טיפול בקנאביס רפואי, בו תפורט ההשפעה הצפויה ותופעות הלוואי של צריכת הסם ואולי אף הערכה האם המועמד יוכל לבצע, מבחינה בטיחותית, את התפקיד כשורה. גם ללא מכתב שכזה ולאור תופעות הלוואי שצוינו במחקרים, נראה שההתאמה העיקרית הנדרשת ממעסיקים היא קבלה של תפוקה מעט נמוכה יותר מהעובד. במרבית המקרים, ניתן להניח שמדובר בנטל סביר שמצופה מהמעסיק לשאת בו, לפי החוק.

החלת הגנות על התעסוקה של אנשים המטופלים בקנאביס רפואי הינה קריטית, על מנת להבטיח שלא יופלו לרעה עובדים שומרי חוק במאמציהם להיות אזרחים פרודוקטיביים, אך ורק בשל השימוש שלהם בקנאביס רפואי.