עדכון שבועי : 31.12.19 – 7.1.2020

שביתה בשל רפורמה במערכת הפנסיה בצרפת

בכתבה אשר פורסמה בכלכליסט ביום 3.1.20 סופר על שביתה של רבים מהעובדים בצרפת אשר החלה לפני כ-30 ימים. מדובר בהשבתה הארוכה ביותר של התחבורה בצרפת משנת 1986 כאשר סיומה של השביתה לא נראה באופק. הרקע לשביתה הוא התוכנית של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לבצע רפורמה במערכת הפנסיה במדינה. מדובר באחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של הנשיא והיא נועדה לטפל במערכת הפנסיה בצרפת שהיא, כך על פי הכתבה, היקרה ביותר בעולם נכון להיום. בשיטה הנוכחית בצרפת מונהגות 42 תוכניות פנסיה שונות, המשתנות בהתאם לעובד הספציפי ולמקום מגוריו. על פי שיטה זו זכאים חלק מהעובדים לפנסיה מלאה עוד לפני הגיעם לגיל הפרישה בצרפת, 62. משמעות הרפורמה היא שהעובדים יאלצו לעבוד יותר שנים כדי לקבל את אותן הזכויות. על פי המתוכנן, תובא הרפורמה לדיון בפני הממשלה במהלך חודש ינואר ותונח לפני הפרלמנט בחודש פברואר.

במונחים של הדין הישראלי, המקרה מעורר שאלות בשל אופייה הפוליטי, לכאורה, של השביתה. על פי הפסיקה של בתי הדין לעבודה ושל בג״צ (ראו למשל בג"ץ 1120/12 לשכת המסחר תל אביב והמרכז נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.2.12)) שביתה מעין זו תסווג כשביתה מעין פוליטית, שכן החוק משפיע על העובדים באופן ישיר ומשמעותי. מחד, אם נבחרי הציבור החליטו על משהו מסוים, ההתנגדות על-ידי שביתה היא התערבות מסוימת בהליך הדמוקרטי. מאידך, אם נמנע את האפשרות לשבות נצמצם את כוחו של ארגון העובדים להגן על העובדים. האיזון שגובש בפסיקה מתיר שביתות מעין-פוליטיות אבל לזמן קצר יותר משביתות כלכליות רגילות.

סכסוך בין ארגוני עובדים

בכתבה אשר פורסמה בכלכליסט ביום 3.1.20 דווח על סכסוך בין שני ארגוני עובדים. עובדי חברת שלמה ביטוח היו מאוגדים עד כה בהסתדרות הכללית אך ההסכם הקיבוצי עמד לפוג. לטענת ההסתדרות הכללית הפעילה החברה לחץ על עובדיה כדי שאלה יצטרפו להסתדרות הלאומית. כחלק מהלחצים, כך לטענת ההסתדרות הכללית, איימה החברה על עובדיה בפיטורים אם לא יעברו להסתדרות הלאומית. בהנהלת החברה הכחישו הפעלת לחץ כלשהו על העובדים וטענו כי מדובר על סכסוך בין שני ארגוני העובדים ותו לא.

כידוע, התאגדות היא זכות חשובה מאוד של העובדים אשר נועדה, בין היתר, להעניק לעובדים כח אל מול המעסיק מקום בו עובד יחיד לא יוכל להגיע להישגים. ישנה חשיבות גדולה לכך, כי בחירת הארגון היציג תיעשה באופן עצמאי וללא התערבות כלשהי של המעסיק עצמו, שכן, בסופו של יום, הארגון היציג הוא זה אשר יעמוד אל מול המעסיק במקרה של קונפליקט הנוגע לזכויות העובדים. כאשר המעסיק מתערב בבחירת הארגון היציג עשויה להתעורר בהמשך הדרך בעיה של ניגוד עניינים שהרי כיצד יוכל הוא לייצג את העובדים נאמנה כאשר הוא חייב נאמנות למעסיק, כמי שגייס אותו כארגון היציג במקום העבודה הספציפי. בנוסף, כאשר המעסיק הוא זה שיוזם את הקשר עם הארגון היציג ניתן להניח כי הוא מרוויח מכך, רווח שפעמים רבות יבוא על חשבונם של העובדים, בשלב כזה או אחר.

הקשחת הזכות לדמי מחלה

במאמר דעה אשר פורסם בגלובס ביום 5.1.20, מאת עו"ד נעמה שבתאי בכר, הוצגו נתוני סקר השוואתי לפיו בעשור האחרון זינק מספר ימי המחלה שלוקחים העובדים בשיעור שבין 50% ל- 230%, הן בענפי הניקיון והשמירה והן בענף ההייטק. בשנת 2009 התקבל תיקון לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 לפיו חל איסור לפטר עובד חולה הזכאי לדמי מחלה. בנוסף לכך, בשנת 2017 פורסם חוזר של משרד הבריאות, אשר מקנה לרופאים את הסמכות להעניק תעודות מחלה אף בלי לפגוש את המטופל, וכן להעניק אישורי מחלה רטרואקטיביים. שינויים אלה, כך לשיטת הכותבת, הובילו לכך שעובדים מנצלים את ימי המחלה מעבר לתכלית אשר לשמה הם נועדו. בנוסף, עובדים אף מנצלים את ימי המחלה לרעה ומשתמשים בהם בעודם בחופשה או כחומת מגן בפני פיטורים (אי הגעה לשימוע בשל המחלה). לאור האמור הוצע בכתבה "לחשב מסלול מחדש" ולהקשיח את הזכות לדמי מחלה כדי שתוענק רק לעובדים הזכאים לה. כך לדוגמא, הכותבת מציעה לקבוע כי מימוש שלא כדין של ימי מחלה מהווה עבירת משמעת חמורה ומצדיק, בנסיבות מסוימות, פיטורים בלא הודעה מוקדמת ובלא פיצויי פיטורים.

לטעמי אין מקום להקשיח את הזכות לדמי מחלה. נראה, כי המוצע במאמר, בדמות הקשחת הזכות לדמי מחלה באופן גורף, מעניש בעצם את כלל ציבור העובדים וזאת בהסתמך על חטאם של מעטים, שכן יש להניח שתופעת הניצול לרעה של ימי המחלה, ובוודאי הניצול הבוטה המוזכר בכתבה, אינה נחלתם של מרבית העובדים. לכך יש להוסיף, כי המנגנון הקבוע בס' 2(א) לחוק דמי מחלה אינו מעניק תשלום מלא על שלושת ימי המחלה הראשונים (אין תשלום עבור היום הראשון ו-50% עבור היום השני והשלישי) דבר המהווה בלם אשר עשוי למנוע לקיחת ימי מחלה לא מוצדקים. בלם נוסף, לפחות במגזר הציבורי, הן הוראות התקשי"ר המאפשרות פדיון ימי המחלה, בהגיע העובד לגיל פנסיה, כאשר שוויו של כל יום מחלה פוחת ככל שנוצלו יותר ימי מחלה במהלך תקופת ההעסקה.