עדכון שבועי

שנה למחאת עובדי גוגל- מה נשתנה?

בראשית נובמבר 2018 מחו עובדי גוגל ברחבי העולם נגד האופן בו החליטו בכירי החברה לטפל בתלונות על הטרדה מינית, וזאת בעקבות דיווח בניו יורק טיימס לפיו, בשעתו, שני בכירים עזבו את החברה על רקע טענות ביחס להתנהגות מינית לא נאותה, אך זכו ב"חבילת הטבות" עם פרישתם בסך עשרות מיליוני דולרים. הפגנת המחאה תואמה בין עובדי החברה ברחבי העולם כך שביום 1.11.2018, בשעה 11:10, נטשו עובדי החברה את עמדותיהם ויצאו למחות.

כעת, בחלוף שנה מאירועים אלה, חזרה רשת התקשורת CNN לשוחח עם שתיים ממובילות המחאה, אשר עזבו בינתיים את גוגל, וזאת אחרי שעבדו בחברה למעלה מעשור. לטענתן, עזיבתן את החברה היתה בעקבות אירועים אלה כאשר הן שילמו, וממשיכות לשלם, את מחיר המחאה וספגו התנכלויות בעקבותיה.

שאלה מעניינת העולה ממסכת האירועים היא שאלת קיומה וממילא היקפה של זכותם של עובדים אשר אינם מאוגדים (כמו בגוגל) לשבות. מקרה זה מעורר את השאלה האם יש לאפשר מחאות מסוג זה כאשר מצד אחד, מחאתם של עובדי גוגל כדוגמא בוודאי עסקה בתנאי עבודתם ויש מקום לאפשר להם להשמיע את קולם, ומן הצד השני, לא ניתן לאפשר מצב בו כל עובד יעשה ככל העולה על רוחו. יתכן שיש מקום לאפשר לעובדים מחאה מהסוג הנ"ל – והגנות דומות לזו שניתנות לשביתה – מקום בו ההחלטה על קיום צעדי המחאה נתקבלה על ידי אחוז מסוים מהעובדים.

עוד מעניין, בחלוף שנה מאירועים אלה, לשוב ולבחון האם מחאתם של העובדים הניבה פרי. עניין מרכזי עליו מחו עובדי גוגל עסק בכך שבמסגרת חוזי ההעסקה, מחייבת גוגל את עובדיה להעביר כל תביעה כנגד החברה לבוררות פנימית, באופן המאפשר לחברה למנוע פרסום שלילי. על פי הכתבה, מחאות העובדים הביאו לביטול חובת הבוררות שנהגה עד כה, ואולם החברה ביטלה זאת רק ביחס לעובדי חברה תוך שהיא נמנעת מביטול חובת הבוררות ביחס לעובדי קבלן ועובדי חברות אחרות בבעלות אלפאבית.

פרילאנסרים- יחסינו לאן?

אין ספק כי בשנים האחרונות, בין היתר לאור התפתחויות טכנולוגיות, העסקת פרינלאנסרים הופכת לרווחת יותר ויותר, בעולם בכלל וכך גם בישראל. בכתבה שהתפרסמה בדה מרקר לאחרונה, מוצגים נתונים אודות היקפה ההולך וגדל של צורת העסקה זו, וזאת לצד ביקורת, שאינה חדשה כמובן, לפיה חרף יתרונותיה המסוימים, העסקה זו פוגעת בעובדים ובזכויותיהם. הכתבה מבקרת את ישראל אשר נמצאת "הרחק מאחור" ביחס לקידום חקיקה אשר תגן על הפרילאנסרים, לעומת מדינות אירופה ואחרות. בתוך כך, מתייחסת הכתבת בפירוט לחקיקה שאומצה לאחרונה בקליפורניה ומאמצת פסיקה המרחיבה את היקף המונח ״עובד״.

על רקע כתבה זו, אשר בהחלט מציגה את החקיקה בקליפורניה כפיתרון ראוי, מעניין טור הדעה שפורסם בלוס אנג'לס טיימס הבוחן את השלכותיו הצפויות של החוק האמור,Assembly Bill 5 (AB5), הצפוי להיכנס לתוקפו בראשית שנת 2020, על העיתונאים הפרילאנסרים. לגבי עיתונאים, החוק קובע כי כלי תקשורת אשר יפרסמו למעלה מ-35 פרסומים פרי עטם בשנה יהיו מחויבים להתייחס אליהם כאל ״עובדים״.

החשש המועלה במאמר הדעה הוא כי החקיקה החדשה צפויה לדחוק את העיתונאים ולפגוע בפרנסתם, שכן היא תרתיע כלי תקשורת הפועלים מחוץ לקליפורניה מלהעסיקם, וכן עשויה להביא לצמצום ההתקשרות עמם, גם על-ידי כלי תקשורת מקומיים, אל מתחת לרף 35 הפרסומים. לטענת אותם מבקרים, הגם שיש לברך על כוונת המחוקק, הניסיון ליצור עוד עובדים על כל המשתמע מכך, צפוי להיכשל בתחום התקשורת.

דומה שיש להתייחס לביקורת זו בזהירות שכן אף לפי טור דעה זה, מעט לאחר הפסיקה המדוברת אשר קדמה לחקיקה המוזכרת לעיל, טיימס בחרה להעסיק 30 פרילאנסרים כעובדיה. זאת ועוד, התקווה היא כי מדינות רבות נוספות תלכנה בעקבות קליפורניה ותאמצנה חקיקה דומה כך שלא תיוותרנה "פרצות" המאפשרות המשך העסקה פוגענית.

"כולכם מחוץ לכנסייה- עכשיו אתם צריכים לטבול"

בניו יורק טיימס דווחו לאחרונה על כוונתו של מושל אלסקה ליישם תכנית חדשה במסגרתה יידרשו חברי איגודי העובדים לאשר באופן אקטיבי מדי שנה את חברותם, וזאת, כך לעמדת המושל, במסגרת יישום פסק דינו של בית המשפט העליון האמריקאי מיוני 2018 בעניין JANUS, שם קבעו חמשת שופטי הרוב כי לא ניתן לחייב עובדי מדינה שבחרו שלא להצטרף לאיגודים המקצועיים לשלם דמי טיפול/ נציגות לאותם איגודים. מדובר באתגר נוסף בפני איגודי העובדים, אשר ממילא ספגו מהלומה קשה במסגרת פסק הדין של בית המשפט העליון, וכעת, ככל שתכנית זו תצא לפועל, צפויים להיתקל בקשיים משמעותיים בגיוס כספים עבור פעילותם.

על-פי התכנית המוצעת, לא ניתן יהיה עוד לגבות את דמי הנציגות כמקובל באמצעות ניכוי מהשכר ועובדים החברים באיגודים יצרכו לעבור תהליך אישור חברות מחדש הכולל מספר שלבים (opt in) מדי שנה. בעוד שלטענת מושל אלסקה, מטרת התכנית איננה לפגוע באיגודים אלא ליישם את פסק דינו של בית המשפט, מנהיגי איגודים גורסים כי אף מושל אחר לא מציע יישום כה קיצוני של הדברים.