עדכון שבועי 14.03.2019

בית הדין הארצי לעבודה דחה בעסק (ארצי) 61532-12-16 את ערעורה של רשת הדיור המוגן "בית בלב" על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר חייב את הרשת לפצות את הסתדרות העובדים בסכום של 300,000 ₪ בשל ניסיונותיה לחבל במאמץ העובדים להתאגד במקום עבודתם. הפרשה החלה בשנת 2016 כאשר באחד מסניפי הרשת, חלק מעובדי הרשת הפרא רפואיים, האחיות, ועובדים אדמנסטרטיביים אחרים ביקשו להתאגד בהסתדרות, הנהלת הרשת לא השלימה עם המהלך ופעלה לסכל את התאגדותם בכל מיני אמצעים לרבות איומים בפיטורין. בית הדין קבע כי התנהלות ההנהלה הייתה פוגענית ופעלה לסכל התאגדות העובדים על פי דין, ופסק פיצויים לטובת ההסתדרות בסך של 300,000 ₪. הנהלת הרשת הגישה ערעור על פסק הדין, בית הדין דחה את הערעור וחזר על קביעת בית הדין האזורי לפיה, הנהלת הרשת פגעה הן במישרין והן בעקיפין בזכותם של העובדים להתארגן תוך התערבות גסה לסיכול ההתארגנות.

בית הדין לעבודה דחה בסע”ש 55580-06-13 תביעתו של עובד נגריה אשר פוטר לאחר 16 שנות עבודה תוך שלילת חלק ניכר מהפיצויים שהעובד זכאי להם. במסגרת תביעות הדדיות הן של המעסיק והן של העובד, בית הדין מצא לנכון לשלול חלק ניכר מפיצויי הפיטורין בשל התנהלות פוגענית במיוחד כנגד מעסיקו לרבות גניבת ציוד, השחתת שעון הנוכחות, איומים, התנהלות משפילה כלפי המעסיק, ואי שמיעה להוראות המעסיק תוך יחס מזלזל. בנסיבות העניין בית הדין הפחית 60% משיעורי הפיצויים ואף חייב את העובד בתשלום הוצאות משפט על סך 7,500 ₪.

מחקר בריטי חדש חושף טפח ביחס בין עבודה לבריאות נפשית ירודה, בעיקר אצל נשים. במחקר, שפורסם בכתב העתJournal of Epidemiology & Community Health , החוקרים הסתייעו במאגר נתונים המכיל 40,000 משקי בית בבריטניה, והראו כי נשים שעבדו בסופי שבוע בסביבה גברית דומיננטית בשכר נמוך, אשר עבודתן חייבה אינטרקציה עם קהל, נטו לסבול יותר מדיכאון. כמו כן נמצא מתאם חיובי בין עבודה בשעות מרובות לבין דיכאון אצל נשים. כך למשל נשים שעבדו כ-55 שעות שבועיות נמצאו בסיכון יתר לפתח דכאון לעומת נשים שעבדו בין 35-40 שעות עבודה שבועיות. מסקנות מחקר אלה מאששות את הקשר בין דיכאון לבין שעות עבודה מרובות ו/או סביבת עבודה ו/או שניהם יחד.

סקר של שירות התעסוקה מגלה כי מצבן של נשים בשוק העבודה עדיין אינו שוויוני. הסקר נערך ב-26 לשכות שירות התעסוקה הנמצאות ביישובי הפריפריה, והשתתפו בו 2,146 דורשי עבודה. ממצאי הסקר לימדו כי 41% מהנשים ציינו כי התחייבויות משפחתיות מהוות חסם עבורן לחיפוש עבודה, לעומת 21% מהגברים בלבד שציינו כך. כמו כן מהסקר עולה כי השכר החציוני של נשים עבור שעת עבודה נמוך בכ-22% משכרם של הגברים, ובנוסף נשים עבדו פחות מגברים, 36.5 שעות עבודה בממוצע לשבוע לעומת 43.1 שעות. הסקר גם לימד כי נשים מעדיפות לעבוד קרוב יותר לבית מאשר גברים, כאשר מרחק הנסיעה הממוצע של אישה מהבית למקום העבודה עומד על כ-30 דקות לעומת 34 דקות לגברים. הסקר גם חושף נתונים על הקשיים המיוחדים של נשים ערביות בפריפריה, אשר סובלות מחסמים נוספים כגון חסם השפה , המרחק למקום העבודה וידע בחיפוש אחרי עבודה.

בג"ץ ביטל פסק דין (בג"ץ 9239-17) של בית הדין הארצי אשר קבע כי התפטרות על רקע הטרדה מינית אינה מזכה בפיצויי פיטורין בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין (התפטרות בדין מפוטר). בג"ץ קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי לשונו של סעיף 11(א) מבססת את המסקנה המשפטית המתבקשת לפיה התפטרות עובד על רקע הטרדה מינית מצד מעסיק נכנסת לגדר "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". בג"ץ קבע בפסק דינו כי הטרדה מינית במקום העבודה מחייבת נקיטת אמצעים להילחם בתופעה מתוך הכרה בפגיעה הקשה הנגרמת על ידי ההטרדה המינית.