ארכיון
Please reload

תגיות
Please reload

הערת פסיקה - פרשנות החריגים לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה

June 20, 2018

לאחרונה הוכרע ערעור בתביעה שעסקה, בין השאר, בפרשנות החריגים לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה (ע"ע 30933-09-16 פיטרו הכט נ' דותן דהן, 7.5.2018). העובד, מנהל מכירות בחברת רהיטים קטנה, התפטר לאחר כשמונה שנות עבודה בשל מתח נפשי קשה, ובתגובה טענו בעלי החברה כי מתקיים החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה – "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" – שמונע את זכאות העובד לתשלום בגין שעות נוספות. בית-הדין הארצי הפך את פסק-הדין של הערכאה קמא, וקבע כי מתקיימים שני התנאים החלופיים שבסעיף 30(א)(5): "תפקיד הנהלה" ותפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי". המשך הערה זו יוקדש לבחינת התנאים במקרה פיטרו הכט, ברוח המגמה לפיה יש לפרש את חריגי סעיף 30(א) בצמצום (עליה עמד בית-הדין בפס' 14).

 

באשר לתפקידי הנהלה, ברור כי אין די בקבלת התואר "מנהל" לשם הפעלת החריג (פרשת רוני ווגמן, פס' 17), וכך גם לגבי קבלת שכר גבוה. מנהל בכיר אינו בהכרח נהנה מחופש מוחלט (פרשת אלון ציגלר, פס' 31), אם כי נדרש שיהיה לו "שיקול דעת עצמאי" (פרשת מישל רבות, פס' 5). מאפיין חוזר בפסיקה הוא ההשפעה על מדיניות החברה: בפרשת רבות נקבע כי "מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל" (פס' 5), ובפרשות ווגמן וגולדשטיין השתמש בית-הדין בנוסח זהה: "[שותפות] להחלטות הנוגעות לאופן ניהול [החברה], להתוויית מדיניותה העסקית ... ולקבלת החלטות מקצועיות החורגות מהמדיניות שנקבעה ע"י מנהלי [החברה]" (פרשת ווגמן, פס' 17, פרשת משה גולדשטיין, פס' 46).

 

במקרה הנדון, העובד ניהל את המכירות בחנות והתווה את מדיניות מתן ההנחות ללקוחות. הוא בהחלט נהנה משיקול דעת עצמאי, ושכרו אכן היה גבוה. אך חסרות בפסק-הדין הבהרות על חלקו של העובד בשליטה על החברה עצמה, בהתוויית מדיניותה, כמובחן מתפעולה ויישום מטרות הבעלים. בית-הדין הדגיש את שיקול הדעת שניתן "באישור ההזמנות ובמתן ההנחות" (פס' 21), אך לא ברור אם שיקול דעת זה עולה כדי שותפות במדיניות, כמובחן מתפעול גרידא. בנוסף, בפס' 19 בפסק-הדין מוזכר כי העובד היה חשוף ל-"נתונים עסקיים חסויים" כלשהם – אך בהיעדר פירוט על היקפם, טיבם, או חשיבותם, קשה להכריע אם די בכך כדי להפוך את העובד למתווה מדיניות. למעשה, בפס'