ארכיון
Please reload

תגיות
Please reload

הערת פסיקה: עומרי קיס נ׳ המוסד לביטוח לאומי

May 20, 2018

בפסק דין שניתן לפני מספר שבועות על-ידי בית הדין הארצי לעבודה (בהרכב מורחב של שבעה שופטים) נקבעו מספר הלכות חדשות בנושא מעמדם של ״טיפים״ בדיני עבודה, שיכנסו לתוקף בתחילת 2019. פסק-הדין, בעניינו של עומרי קיס, נכתב על-ידי הנשיא פליטמן והוקרא על-ידו בטקס הפרישה שלו לגמלאות.

 

סוגיית מעמד הטיפים מעוררת ארבע שאלות מתחום דיני העבודה. ראשית, האם טיפים נחשבים כחלק מהשכר לצורך חובת המעביד לשלם שכר מינימום, או שמא חייב המעביד לשלם שכר מינימום (לפחות) ללא קשר לטיפים שמקבל העובד מלקוחות? שנית, האם הטיפים נחשבים כחלק מהשכר לצורך תשלומים סוציאליים בהם חייב המעביד, כמו דמי חופשה, מחלה, הפרשות לקרן פנסיה וכיוצא בזה? שלישית, האם הטיפים נחשבים כחלק מהשכר לצורך חישוב זכויותיו של העובד מול הביטוח הלאומי, כאשר הזכויות (דמי אבטלה, דמי לידה, קצבת תלויים וכולי) מחושבות בהתאם לשכרו קודם לאירוע המזכה בקצבה? רביעית, האם לעובד קמה זכות לקבל את כל כספי הטיפים לידיו, או שמא רשאי המעביד ליטול חלק מהם?

 

ההלכה עד כה

 

בפרשת ענבל מלכה (משנת 2005) הכריע בית הדין הארצי בשאלה הראשונה על בסיס ״מבחן הרישום בספרים״: טיפים יכולים להיחשב כחלק מהשכר לצורך חובת תשלום שכר מינימום, אולם זאת רק בתנאי שהם נרשמו בספרי המעסיק. הרישום נועד בראש ובראשונה כדי לסייע באכיפה, שהרי בהעדרו – כאשר הטיפים משולמים במזומן על-ידי הלקוח ישירות לעובד, ללא רישום פורמלי בספרי המעסיק – יהיו מחלוקות תמידיות וקשיי הוכחה לגבי סכומי הטיפים. מאחר שה״הטבה״ למעביד (הזכות לכלול סכומים שהתקבלו ישירות מהלקוחות לעובדים כממלאים את חובתו שלו לשלם שכר מינימום) מותנית ברישום הטיפים בספרים, פס״ד מלכה יצר תמריץ לרשום את הטיפים – ובכך סייע להבטיח כי העסקתם של מלצרים תהיה מסודרת, עם תלוש שכר והפרשות סוציאליות בהתאם.

 

בפרשת מלכה לא התעוררה הסוגיה השניה שפורטה לעיל, וזו לא הוכרעה בבית הדין הארצי עד עתה. עובדה זו הובילה מעסיקים רבים להפריד בין הטיפים שעד גובה שכר המינימום (שנרשמו בתלוש השכר, כדרישת הפסיקה) לבין טיפים מעבר לכך, שלא הוגדרו כחלק מהשכר לצורך הזכויות הסוציאליות – תוצאה בעייתית מבחינת השמירה על זכויות אלה.

 

לגבי השאלה השלישית, בית הדין קבע (בפרשת אסתר כהן) כי ״מבחן הרישום בספרים״ חל גם לגביה, כלומר טיפים שלא נרשמו ולא דווחו כחלק מהשכר גם לא ייחשבו כחלק מהשכר לצורך חישוב קצבאות. כלומר, אף שהחובה לרשום ולדווח חלה על המעסיק ולא על העובד, והפגיעה כתוצאה מהפרת חובה זו היא פגיעה בעובד בלבד ולא במעסיק, בית הדין סבר שיש צורך ב״סימטריה״ עם הפתרון שנקבע לגבי השאלה הראשונה. קביעה זו תמוהה בעיני, שכן אי-הרישום בספרים, שאינו בשליטתו או באשמתו של העובד, מביא להפחתה דרמטית בזכויותיו בהקשר של גמלאות הביטוח הלאומי. פרשה זו הגיעה עד לדיון נוסף בבג״צ, שם קבעה דעת הרוב בפתרון תמוה אחר כי הטיפים הם הכנסה של העובד כ״עצמאי״ – הכנסה נפרדת משכר העבודה שהוא מקבל מהמעסיק. קביעת בית הדין הארצי בעניין הנ״ל נותרה על כנה.

 

לגבי השאלה הרביעית לא היתה עד כה הכרעה מפורשת, או