שינוי הסכם קיבוצי בשל הפליה מחמת גיל

מיכאל כץ נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

בינואר האחרון קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעורה של חברת אל-על על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב לשנות סעיפים בהסכם קיבוצי הנוגע לתנאי העבודה של טייסיה הותיקים. בהערת פסיקה זו אסקור ואבקר בקצרה את החלטות שתי הערכאות בפרשה.

תקנה 21א לתקנות הטיס קובעת כי הגיל המקסימלי לטייס-מפקד (קברניט) בטיסות מסחריות הוא 65, והגבלה זו גם נכללה בשנת 2014 בתיקון 172 לאמנת שיקגו (אמנת התעופה האזרחית הבינלאומית). בעקבות העלאת גיל הפרישה בישראל ל67 נוצר באל-על מצב בו קברניטים ייאלצו לעבוד כטייסי-משנה במשך השנתיים שנותרו להם עד הפרישה, ולהרוויח שכר נמוך יותר בהתאם.

הסדר זה עוגן בהסכם קיבוצי שנחתם על ידי ההסתדרות ואל-על בשנת 2008 לפיו "טייסים אשר שימשו בעבר כקברניטים ייאלצו לשמש כקצינים ראשונים... בנסיבות שנוצרו, אין באפשרותה של החברה להעסיק את הקברניטים שישמשו קצינים ראשונים ברמת שכרם כקברניטים". בנוסף, לאחר מעבר התפקיד שכרם לא יהא שווה לזה של קצינים ראשונים ברמת ותק גבוהה יותר (דור א'), אלא לרמת שכר דור ב' הנמוכה בכ-8,000 ש"ח, וזאת על אף הוותק שצברו כקברניטים. לאחר שב-2014 התיקון לאמנת שיקגו הגביל גם טייסי משנה (קצינים ראשונים) לגיל 65 – הפתרון שבהסכם 2008 הפך לבלתי רלוונטי ובאל-על נחתם הסכם קיבוצי חדש, ועל כן ההליך שבענייננו נוגע רק לתקופת ההעסקה שבין 2008 ל-2014.

אותם עובדים המתקרבים לגיל הפרישה הביאו את ההסדר לפתחו של בית הדין האזורי בטענה שההסכם הקיבוצי מפלה אותם מחמת גילם. בית הדין הסכים עם אל-על כי לא היה מנוס מהעברתם של הקברניטים לתפקיד טייס-משנה, אך טען שהפחתת השכר מהווה הפליה לא מידתית, ולכן השווה את שכרם לטייסי-משנה דור א'.

בערעור לבית הדין הארצי קבעו השופטים כי הפחתת השכר עומדת במבחני המידתיות, והוסיפו שגם אם מדובר היה בהפליה, על בית הדין האזורי היה להחזיר את הצדדים למו"מ במקום לשנות בעצמו את ההסכם הקיבוצי, שכן התערבות בפרט אחד עלולה להשפיע על כל מכלול האיזונים והפשרות אליהם הגיעו הצדדים, אשר נולדו כתוצאה של מו"מ ורקע שאינם בהכרח ידועים לשופט.

ואכן, קביעתו של בית הדין האזורי מעלה בעייתיות לאור התוקף המשפטי החזק שניתן להסכמים הקיבוציים במשפט העבודה, שעוצמתו באה לידי ביטוי בין היתר בקביעת בית הדין הארצי כי התערבות בית-הדין בהוראות הסכם קיבוצי כמוה כהתערבותו בחקיקה ראשית (דב"ע לו/ 4-7).

במובן מסוים קל להבין את עמדת התובע, בעל נסיון של שנים רבות כקברניט באל-על שמעוניין "לפרוש בכבוד" בתפקיד הבכיר וברמת השכר אליהם הגיע. מאידך, המחסום החוקי להעסקתו כקברניט אינו מהווה הפליה מחמת גיל במובנה הקלאסי, והמשך העסקתו כטייס-משנה מהווה פתרון שנשמע מכובד והולם, שכן מדובר במקצוע יוקרתי בפני עצמו.

אכן, מהרגע בו הוכרע כי העברת התפקיד אינה מהווה הפליה מחמת גיל, יש לשאול לעניין הפחתת השכר, שכאמור, משמעותה כ-8,000 ש"ח בחודש לעובד, האם היא סכום שנדרשת אל-על לשאת בו כדי לשמור על זכות הקברניטים לפרוש בכבוד (לעניין השכר בלבד). בעיניי, התשובה על כך צריכה להיות שלילית, שכן, בניגוד למשל לשוטרי ימ"מ הנאלצים לפנות לוועדה רפואית על מנת להשתחרר מתפקידם בגיל מוקדם מגיל הפרישה, בענייננו מדובר בעובדים בחברה מעורבת (ממשלתית-פרטית), בתפקיד שאינו מחייב פעולה מתוך שליחות או הקרבה יוצאת דופן לחברה, וכאשר לאורך כל העסקתם, גם לאחר המעבר לתפקיד טייס-משנה, נהנים אלו מתנאים טובים ומשכר גבוה. נוסף על כך, אל-על הציעה לעובדים אפשרות לפרוש בגיל 65 עם פנסיה מוקדמת בתנאים מעט שונים, ולדעתי הצעה זו מאפשרת למעוניינים לפרוש כקברניטים בכבוד לעשות כך. פתרונות אלו, אף שאינם מושלמים, נותנים מענה מסוים לבעיה ובוודאי שאינם מצדיקים מהלך קיצוני כמו שינוי הסכם קיבוצי בידי ביה"ד.