ארכיון
  • אמיר שגב סרוסי

בג"צ אמיר מנור נ' צה"ל – חושף טפח ומסתיר טפחיים


בחודש שעבר (רביעי, 13.12) נדחתה עתירתו של עתודאי בעניין גיוסו לצה"ל. העותר התגייס לצה"ל במסגרת עתודה ברפואה. במסגרת תוכנית זו, המועמד לשירות ביטחון מתחייב לשנתיים שירות קבע בנוסף לשירותו הצבאי, אותו יתחיל בתום לימודיו. הצבא מבחינתו מממן את הלימודים, ועל פי רוב הצבא משבץ את המתגייס בתפקיד הקשור לתואר אותו למד (אולם אין הצבא מחויב לכך).


נוכח בעיות רפואיות, מצאה ועדה רפואית שהעותר אינו כשיר לשירות. כשלושה חודשים לפני תום שירות החובה, שוחרר העותר משירות ביטחון. בדיעבד הסתבר כי הבדיקה הייתה שגויה, והצבא גילה על כך משום שהעותר החל להתמחות ברפואת עיניים בבית החולים איכילוב. לפי ס'6 לחוק שירות ביטחון, נקבעה לעותר בדיקה נוספת שמצאה אותו כשיר. העותר העלה טענות שונות כנגד ההליך, שנידחו. אולם במסגרת פסק-הדין הקצר נכללו מספר אמירות בעניין בנושא התחייבותם של עתודאים.


בין הסיבות לדחיית העתירה, בית המשפט נשען על התחייבותו החוזית של העותר לשירות קבע. בית המשפט קבע ש"דווקא המישור החוזי מחייב את העותר לעשות ככל שיצא מפיו ביתר שאת. בין העותר לבין הצבא נכרת הסכם, לפיו מימן הצבא את לימודי הרפואה שלו – ובתמורה התחייב העותר לתרום מזמנו ומפירות לימודיו לצבא. החלק הראשון בהסכם זה קוים במלואו, ואילו החלק השני לא הושלם. כל עוד סברו המשיבים כי הדבר אינו אפשרי, לא עמדו הם על עמידתו של העותר בהתחייבותו; אולם כעת, משהגיעו המשיבים למסקנה כי בידו של העותר למלא את חלקו – הדין נותן שעליו לעשות כן" (פסקה 13 להחלטה).


דומה כי ההחלטה מאשררת את חוקיות ההתחייבות לשירות קבע, על בסיס ההנחה שהצבא מממן את הלימודים ומזכה את המתגייס בשירות הרלוונטי למקצוע אותו למד. עם זאת, מסלול העתודה ברפואה הנו מקרה מיוחד, ובמקרים רבים הנחות אלה לא מתקיימות ולא נראה שהן מצליחות להצדיק את הגבלות העיסוק.

במסלול העתודה ברפואה, הצבא מממן לעתודאים את לימודיהם והעתודאים מבחינתם חותמים על שנתיים קבע בצבא. במקרה זה, האפשרות ללמוד רפואה בגיל צעיר אף ללא תמיכת ההורים יכולה להיתפס כ"תמורה מיוחדת" כמשמעה בפסק דין צ'קפוינט ולהצדיק את שירות הקבע.


במרבית מסלולי העתודה, תכלית הכספים שהעתודאים מקבלים מהצבא אינה מימון לימודיהם, ובאופן כללי לא נדמה שמדובר בסכומים שיכולים מבחינת גודלם להצדיק את ההתחייבות לשירות קבע. במרבית מסלולי העתודה, העתודאי זכאי במהלך לימודיו ל"מלגת עידוד" ע"ס 8,500 ₪ בשנה (בערך 81% משכר הלימוד בתואר חד חוגי).


מבחינת הסכומים, מענק העתודה אינו משמעותי, ודווקא שירות צבאי רגיל יכול להקל יותר מבחינת יכולתו לממן את הלימודים האקדמיים, ולכן לא נראה שניתן לראות בו "תמורה מיוחדת" במובן הרלוונטי. למען שלמות התמונה יש לציין שעתודאים המגיעים מהפריפריה זוכים למימון התואר במסגרת תוכנית עתידים, אך מטרתה המוצהרת של התוכנית היא קידום צדק חלוקתי ולא שיפור מערך הקבע של צה"ל.


מבחינת התכלית, ההנחה של הצבא היא שהעתודאים דואגים לפרנסתם, והחתימה על שירות הקבע נעשית בתמורה לאפשרות לשרת בתפקיד הרלוונטי למקצוע אותו למדו, כמפורט בסעיפים 24 ו-27 לחוזה העתודה (לראייה ניתן להזכיר שגם מי שסיים את התואר בטרם ניקרא לשירות ביטחון נאלץ לחתום קבע (שנה וחצי, לעומת 3 שנים של עתודאי רגיל) על מנת לשרת בתפקיד הקשור במקצוע שלמד).


אם נבחן את השווי הכלכלי של שירות במקצוע שנלמד, נראה שניתן לראות בו כ"תמורה מיוחדת" לעניין חוזה העתודה. עם זאת, במקרים רבים השירות הצבאי אף לא מקנה למשרתים ניסיון רלוונטי, שכן הקביעה מהו שירות במקצוע היא של הצבא, ולמועמד לא ניתנת האפשרות לעבור לשירות רגיל.


נשאלת השאלה מדוע בכל זאת בוחרים אנשים להתגייס למסלול העתודה באותם מקרים בהם הם מסיימים בשירות שלא מקנה להם ניסיון רלוונטי. הסיבות לכך מגוונות, אך לא נראה שראוי להגן במקרים כאלה על הסכמתם החוזית במשפט.


ראשית, במעמד החתימה, המועמד לא יודע לאיזה תפקיד בדיוק ישובץ, ולכן ממילא לא יכול לדעת האם יוקנה לו ניסיון רלוונטי במקצוע. בעניין זה, ראוי שתהיה אפשרות לעבור לשירות רגיל במהלך שירות החובה. בנוסף, ישנם מתגייסים רבים החותמים על החוזה על מנת להבטיח שלא יאלצו לשרת שירות קרבי, ומתגייסות המבקשות להימנע מהסיכון של שירות שלא ימצא את כישוריהן (ראו בעניין זה: (1), (2)). בהינתן שאלה הסיבות, המדובר למעשה בעשיית עושר מהחובה החוקית להתגייס, מה שנדמה על פניו כניצול לא ראוי הנוגד את תקנת הציבור. השירות הצבאי אינו אינטרס לגיטימי שאנו רוצים שהצבא יסחור בו (על ההבחנה בין אינטרסים לגיטימיים ולא לגיטימיים ראו גם כאן), ולכן, בהיעדר סיבה אחרת לחתימה על החוזה, נאלץ לסווג את חוזה העתודה כמנוגד לתקנת הציבור.


נדמה שבמקרים עתידיים שיעסקו במסלול עתודה "רגיל", בית המשפט יצטרך לבחון את רלוונטיות השירות. ככל שהשירות יימצא לא רלוונטי יש לאפשר את החזרת המענק ושחרור משירות הקבע.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

עדכון שבועי 12-19.5.2020

המורות והגננות ביום ראשון האחרון פורסמו כתבות בכמה אתרים (לדוגמה TheMarker ו-Ynet) על חזרת בתי הספר לשגרה. הגם שהדבר טוב ומבורך שכן חזרת הילדים תקל על אפשרות המשק לצאת מהמשבר הכלכלי אליו נקלע בעקבות ה

תגיות