שיחת שימוע בפיטורי צמצום

מכוח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מעסיק חייב לקיים שימוע בטרם פיטורים. האם חובה זו חלה גם בפיטורי צמצום, שנובעים מסיבות כלכליות ולא מסיבות אישיות הנוגעות לעובד? בית הדין הארצי פסק שכן: יש לבחון את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהמועמדים לפיטורי צמצום ולאפשר לו לנסות לשכנע שהקריטריונים לבחירת המפוטרים אינם חלים עליו (פס"ד קיפר, פס״ד גיורא ארבל). שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בבתי הדין האזוריים מלמדים על יישום שונה של ההלכה, באופן שעשוי להצביע על תפיסות שונות לגבי תכלית השימוע ותכלית דיני העבודה בכללותם.

בפס"ד מסוף ספטמבר 2017 (עניין לוצקי) בית-הדין לעבודה בחיפה הבהיר כי גם בפיטורי צמצום, שאינם נעוצים בעילות אישיות לפיטורים, על המעסיק לערוך שימוע אישי לפי הכללים שנקבעו בפסיקה. דובר בעובדת שפוטרה במסגרת פיטורי צמצום אשר לטענתה לא בוצעה לה שיחת שימוע ולכן הפיטורים אינם כדין. נפסק כי השיחה שנעשתה לה לא עמדה בדרישות הפסיקה לגבי שימוע, לא הוצגו השיקולים לבחירה דווקא בתובעת לפיטורים ולא ניתנה לעובדת הזדמנות להשמיע את דבריה ביחס לאותם שיקולים.

לעומת זאת, בנובמבר 2017 בית-הדין האזורי בתל אביב דחה תביעה (עניין שוסטרמן) בגין אי-מילוי חובת השימוע במסגרת הליך צמצומים כלפי שני עובדים, כיוון שלא הצביעו על נסיבות אישיות בגינן היה על המעסיק לערוך שימוע. זאת בניגוד לגישה הרווחת, לפיה לא רק שקיימת חובה לערוך שימוע בטרם פיטורי עובד, אלא יש לנהל זאת לפי פרוצדורה מסויימת אשר הפרתה מהווה פיטורים שלא כדין. דובר בשני עובדים שנשכרו לעבוד במשמרות לילה בחברה העוסקת בייצור מכונות ואריזה לתעשיית המזון. לאחר ארבע שנים נקראו העובדים לשיחה בנוגע לסיום עבודתם לאור ירידה בהזמנות שהביאה להחלטה על ביטול משמרות הלילה. בית-הדין פסק שהעובדים לא הצביעו על נסיבות אישיות אותן היה צריך לשקול וכיוון שפוטרו במסגרת פיטורי צמצום, לא חלה חובת השימוע.

מפסק הדין בעניין שוסטרמן משתקפת גישה לפיה שיקוליו האישיים של העובד אינם יכולים לבוא על חשבון האינטרס הכלכלי של מקום העבודה ולכן לכאורה שיחת השימוע מיותרת. השתת חובת שימוע על המעסיק בפיטורים שלא היה מעוניין בהם הינה מיותרת ולא יעילה. מנגד, מעניין לוצקי, כמו גם מפסיקת בית הדין הארצי, עולה כי בית-הדין מתעקש שהמעסיק 'יסתכל לעובד בעיניים' בעת הפיטורים. נהוג להסתכל על דיני העבודה כמקדמים את כבוד האדם של העובד במקום העבודה; התפיסה לפיה עבודה אינה מצרך משתקפת בחקיקה, כמו-גם בפסיקה. עם זאת, בשנים האחרונות יש הנוטים להתייחס ליעילות כתכלית של דיני העבודה כך שאין טעם להתייחס לתכליות אחרות, כמו נסיבות אישיות, ככל שפוגעות באינטרסים הכלכליים. ניתן לחשוב על דרך בה עקרון היעילות משתלב עם תכלית כבוד האדם; אחת הסיבות לשימוע בפיטורי צמצום היא מתן אפשרות לעובד לשכנע שהקריטריונים לצמצום לא חלים עליו, כלומר שאולי ישנם צעדים יעילים כמו העברתו מחלקה, פיטורי עובד אחר, הפחתה באחוזי משרה ועוד. באופן כזה זכות הטיעון מקדמת גם תכלית של כבוד האדם וגם תכלית של יעילות.