ארכיון
Please reload

תגיות
Please reload

תנו לבג"צ לשפוט

בג"צ הודיע השבוע (ראשון) לנציגי חברת חשמל ולנציגי האוצר שסבלנותו לסחבת בעניין הרפורמות בחברת החשמל פוקעת. השופטים הציבו למדינה ולהסתדרות דרישה להתייצב כבר בעוד חודש וחצי ולקיים דיון בזכות השביתה של עובדי החברה. העתירות, הן של יצרני החשמל הפרטיים והן של המדינה, אמורות לידון במאוחד. מקורה של הסחבת הוא בתקוות הצדדים להגיע להסדר ביניהם, שאמור "ליתר" את הדיון בבג"צ. הרעיון שהסדר ייתר את הדיון בבג"צ עבר מבחינה ציבורית ללא כל התנגדות, אולם אבקש להראות כאן שלא מדובר בעניין מובן מאליו.

 

בעתירתם מעלים היצרנים הפרטיים טענות הנוגעות להגבלות האינטרסים הלגיטימיים של שביתה, תוך תביעה להגביל את הטעמים בגינם ניתן יהיה לשבות. נקודה נוספת מעניינת העולה מהעתירה היא התביעה לזכות טיעון למול מתווה השביתה הספציפי. די לעיין במאמר דעה שפורסם כאן כדי להבין שמדובר בסוגיה שעל פניה דורשת דיון והכרעה שכן להגדרת השביתה הפוליטית וגבולות השביתה המעין-פוליטית השלכות רוחב ועניין ציבורי רב.

 

הניסיון להגיע להסכם שייתר את הדיון בבגצ הוא למעשה מעין "עסקה" שלא ברור שהיא לגיטימית. המקרה הפרדיגמטי שבו עסקה כזו היא לגיטימית הוא בסכסוך אזרחי, שם מצליח ההסכם להשיג יעילות פארטו לצדדים ולחסוך התדיינות משפטית, וכמו גם לאבטח את הצדדים מפני הסיכונים הכרוכים בהתדיינות. המקרה הנוכחי מעט שונה. לא מדובר בנושא שראוי שיוסדר בהסכם, ולא לחינם הוא זכה בתקשורת לכינוי "דיל" (ולא למונחים החלופיים השכיחים, כגון "מתווה", "הסכם", "הבנות", "הסכמות" או "עסקה"). 

 

האינטרסים של הצדדים להגיע לאותו מתווה מובנים, אך נשאלת השאלה האם הם מספיקים. מצד ההסתדרות, בית המשפט הביע נכונות להגביל את זכות השביתה, ודיון בה עלול להביא לפגיעה במאבקים שלה הנוגעים לוועדי עובדים אחרים. מצד המדינה, הגעה להכרעה מוסכמת בסכסוך מקלה מאד על ההתמודדות איתו ומאפשרת פתרון בסך הכל סביר.

 

מנגד, קיים אינטרס ציבורי בהבהרת הדין בנוגע לסוגיות שבמחלוקת. ניתן להבין אם כן את קביעת השופטים הדורשת מהצדדים להתייצב לדיון. לא מדובר באותם צדדים פרטיים החוסכים לעצמם התדיינות משפטית, אלא בניסיון להימנע מהכרעות חשובות הנוגעות לדיני העבודה בישראל. מועיל להזכיר בעניין זה שבג"צ אינו "ערכאת ערעור" של בית הדין לעבודה אלא ממעט להתערב בהחלטותיו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נימק את החלטתו לאשר את העתירה בכך ש"בית הדין חרג מסמכותו ופגע במעמדן החוקתי של הרשויות המבצעת והמחוקקת." מחיקת העתירה תשאיר בערפול את מעמדה של החלטת בית הדין לעבודה, מה שירחיק אותנו מהאידאל של "שפיטה במקום שביתה" לסכסוך עובדים מהסוג הישן המתבסס על מאזן אימה כוחני. בנוסף, העתירה הוגשה במקור על רקע עקרוני ולא משום השלכותיה על הסכסוך הקונקרטי מול ועד העובדים. במצב כזה, הגעה להסכם שייתר את הדיון הופכת לא ראויה במיוחד, ודומה יותר באופיה ל"מכירת דינים".

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload