"כדורגל משחקים משבת לשבת"- אך האם זה ראוי?

במהלך שנות קיומה של המדינה השתרש הכדורגל בשבת כמוסד תרבותי. כך למשל, נשיא המדינה התבטא ש"כדורגל בשבת הוא הרגל, מדובר על חלק מהסטטוס קוו", ואילו רק לאחרונה התייחס השופט הנדל לכדורגל כמאפיין בולט בשבת של הציבור החילוני (התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית נ' שר הפנים, פסקה 2 לפסק דינו). עם זאת, מסורת זו עומדת בניגוד לתפיסה היהודית המסורתית הרואה ביום השבת יום מנוחה בו אסורה עבודה. התפיסה מעוגנת גם בחוק ב§7 לחוק שעות עבודה ומנוחה האוסר על יהודים לעבוד בשבת, בין השאר עקב רצון סוציאלי לשמר יום מנוחה אחיד. על רקע זה, בשנים האחרונות חלק מן העובדים שנפגע יום המנוחה שלהם, הכדורגלנים, החלו לפעול לעצירת פגיעה זו. כך למשל, נשלחה עצומה לראש הממשלה עליה חתמו כ-250 כדורגלנים משתי הליגות הבכירות. מספר זה מהווה כשליש מכלל השחקנים בליגות אלו, אך בבחינת השחקנים היהודים בלבד מדובר על כקרוב למחצית. במקביל, קודמו בשנים האחרונות גם הליכים משפטיים, בתחילה כתביעה אזרחית אך מאוחר יותר גם כעתירה לבג"צ שעודנה תלויה ועומדת.

עיקרה של העתירה נגע לכך שאין הסמכה בחוק המאפשרת את פעילות ענף הכדורגל בשבת. בניגוד לענפי הרפואה או המלונאות למשל, שלהם ניתן היתר מפורש מטעם שר העבודה המאפשר פעילות בשבת, מאז קום המדינה פועל הכדורגל בישראל בניגוד לחוק תוך שגורמי אכיפת החוק נוקטים במוצהר במדיניות אי אכיפה כחלק משימור הסטטוס קוו. כתגובה לעתירה הוקמה ועדה מטעם משרד התרבות והספורט שבחנה את הפסקת פעילות הכדורגל בשבתות, ומצאה שמהלך שכזה יביא לנזק כלכלי בהיקף של כ-24 מיליארד ₪, אשר עשוי להביא אף לסגירת הענף. כמענה למצב זה, קבע לאחרונה ראש הממשלה שיינתן היתר, ובכך תתייתר העילה המשמעותית ביותר בעתירה. עם זאת, לנוכח הכמות המשמעותית של הכדורגלנים הפעילים אשר היו מעוניינים בשמירת השבת כיום מנוחה, כמו גם הבעייתיות שבהדרת הציבור שומר המסורת מעיסוק בכדורגל, יש לבחון את מהות העתירה.

בהתייחס להפסד הכספי, העותרים טוענים שהוועדה של משרד התרבות והספורט כללה בחישוביה צמצום מאסיבי בהרבה של פעילות הכדורגל בשבת ממה שהתבקש בעתירה. כך, במקום שינוי מועד משחקי הכדורגל המקצועני בשבת בלבד, בדקה הוועדה את שינוי מועדי משחקי הכדורגל המקצועני, החובבני ומשחקי הנוער והילדים. כלומר, ההוצאות הכלכליות הנדרשות הנן מצומצמות בהרבה מקביעת הוועדה. יתר על כן, באופן פרקטי מדובר בשינוי המועד של כשני משחקים בלבד בכל שבוע שחלקם מתחילים פחות משעה לפני יציאת השבת, כאשר יתר המשחקים נערכים ממילא לאחר צאת השבת או בימים אחרים. על רקע זה, נשאלת השאלה האם יש ייחוד בתנאי התעסוקה בענף הכדורגל למול ענפים אחרים הפועלים בשבת. את ענפי התעסוקה שניתן להם היתר אפשר לחלק לשני סוגים - ענפים ביטחוניים וענפים בידוריים/תרבות פנאי. ההחרגה עקב צורך ביטחוני נזקקת על מנת להגן על חיי אדם, ומשום כך זוכה לעיגון גם במשפט העברי. לעומת זאת, ענפים בידוריים מוחרגים למרות האיסור הדתי, מתוך תפיסה לפיה צריכת בידור ביום המנוחה היא חלק מתרבותו של הציבור החילוני בישראל. לכאורה גם משחקי כדורגל נכנסים לגדר בידור/תרבות פנאי.

על אף זאת, במקרה הנוכחי ניתן לראות פגיעה באחת מתכליות דיני העבודה, מניעת הדרה ועידוד אינטגרציה חברתית בשוק העבודה. החוק הישראלי מעודד תכלית זו במגוון חוקים, בהם חוק שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שנועדו למנוע ממעסיקים להדיר קבוצות באוכלוסייה משוק העבודה. בבחינת תכלית זו, קביעת משחקי הכדורגל בשבת מדירה את הציבור שומר המסורת מעיסוק בכדורגל.

הבעייתיות במקרה הספציפי של הכדורגל מועצמת מכיוון שעבור ספורטאים העבודה מהווה הגשמת ייעוד אישי מעבר לקבלת משכורת. בכדי להיות ספורטאי מקצועי יש צורך בשנים רבות של אימון מגיל צעיר תוך הקפדה על שגרת חיים התואמת את צרכי המקצוע. זאת, למול מקצועות בידוריים אחרים כמלצר או פקיד בבית מלון, אשר על פי רוב לא נתפסת בעיני העובד כמימוש תכלית חייו. כלומר, בעוד שההדרה החברתית הקיימת במשרה בידורית אחרת מעמידה את אורח חייו של האדם המסורתי למול משכורת, במקרה של הכדורגלן עליו לבחור בין אורח החיים הדתי לזה הספורטיבי. במקרה דומה לזה הנדון, נקבע ששינוי מועד של תחרות ליום שבת הינו לא ראוי ופוגעני (פרייליך נ' שר המדע התרבות והספורט, פס' 7 לפסק דינו של השופט מצא). כלומר, המשפט הישראלי ראה במניעה מספורטאי לקחת חלק בתחרות עקב קיומה בשבת, פגיעה בו.

כרכיב נוסף לבעייתיות הקיימת ניתן להזכיר גם את פערי הכוחות המשמעותיים הקיימים בין העובד למעסיק בענף קטן ככדורגל, לנוכח היצע המשרות המצומצם. בעוד שקיים מספר רב של מסעדות המאפשרות עבודה לשומרי שבת, קריירה בכדורגל מחייבת השתתפות בליגות בהן מתקיימים משחקים בשבת. בהיעדר אלטרנטיבה תעסוקתית, יכולתם של הכדורגלנים להשפיע על התנהלות הליגה היא מצומצמת, באופן המחייב את השחקנים כאמור לוותר על ערכיהם או לחילופין על המקצוע.

לנוכח הפגיעות המוזכרות, יש לכל הפחות לבחון מחדש את ההשלכות הכלכליות של שינוי במועד משחקי הכדורגל המקצועי שנערך בשבת. אף אם קהל אוהדי הכדורגל הישראלי מעדיף את יום השבת כיום הכדורגל שלו, אין בכך כדי להצדיק בהכרח קיום משחקים בשבת כל עוד הכדורגלנים, העובדים, אינם מעוניינים בכך. ככל שלנוכח תחשיב ריאלי של שיעור הפגיעה בענף תיוותר תמיכה בהעברת המשחקים, יש לבחון חלופות פוגעניות פחות כגון שינוי בזמני המשחקים או פיתוח חוזים ייעודיים לשחקנים שומרי מסורת.