ארכיון
Please reload

תגיות
Please reload

מאמר דעה: על הפסיקה בשאלת ההתחשבנות לאחור – ניסיון צמצום המחלוקת בין הגישות

November 23, 2017

 

 

בפוסט זה אדון בפסיקה העוסקת בשאלת קיזוז שכרו של מי שנמצא שהיה עובד אך על פי החוזה בינו לבין מעסיקו הועסק כקבלן עצמאי. בסוגיה זו ישנן שתי גישות מרכזיות: אחת, אשר מצאה ביטוי מרכזי בפסק-דין רפי רופא, קובעת כברירת מחדל כי עובד שסווג כקבלן לא יצטרך ״להחזיר״ (במסגרת קיזוז) את מה שקיבל בעודף, אלא אם העודף היה משמעותי (ככלל בשיעור של 50% לפחות) ודבק בו חוסר תום-לב קיצוני. הגישה השניה, אשר מצאה ביטוי מרכזי בפסק-דין ענת עמיר, ומזוהה עם הנשיא פליטמן, תומכת בקיזוז גם ללא ששולם ״עודף״ משמעותי. אולם למעשה גם לפי גישה זו יש לבחון את תום הלב של העובד. אף שהדבר נראה מוקשה, משום שהמעסיק הוא זה שקובע את התקנים – ההפרדה בין הגופים במדינה מביאה לכך שהעובד הוא אחד המרוויחים מהמעקף הבירוקרטי שנתרחש. בקטע זה אף אציע פשרה בין הגישות המתחרות, במסגרתה יצומצם מנעד המקרים בהם ייקבע כי העובד היה חסר תום לב.

 

בפסק הדין בעניין מיכאל גוטמן שניתן לאחרונה, הבהירה השופטת אנגלברג-שהם כי יש לקרוא את הפסיקה בפרשות ענת עמיר וצרפתי (היינו, גישת פליטמן) באופן שמחייב את בחינת תום ליבם של הצדדים. לשיטתה, יש לבחון את תום ליבם של שני הצדדים במהלך ההתקשרות על מנת לקבוע האם לבצע קיזוז. בחינת אנגלברג-שהם את שאלת