עדכון שבועי 9.12.2020

מאבק עובדי מאפיית "לחמנו" נגד פיטורים

לאחר שמאפיית "לחמנו" לא זכתה במכרז משרד הביטחון למכירת לחם ומאפים לבסיסי צה"ל, פתחו העובדים במאבק לשינוי החלטת משרד הביטחון. אספקת לחם ומאפים לצה"ל היוותה מקור ההכנסה העיקרי של המאפייה, ועל כן אי-הזכייה במכרז ככל הנראה תוביל לסגירת המאפייה ופיטורם של כ-120 עובדים. המאבק של העובדים שכלל הפגנות בקריית שמונה, חסימת הכניסה לעיר באמצעות משאיות ושריפת משאיות, מעורר שאלות לגבי גבולות מחאת עובדים, לצד תהיות על עצם הגורם שאליו מופנית המחאה.

מחאת העובדים מופנית כלפי החלטת משרד הביטחון במכרז שנתן עדיפות במכרז של 15% בלבד למפעלים באזורי עדיפות לאומית, וכן פיצל את המכרז לשלושה חלקים שווים ובכך איפשר למאפייה להתחרות רק על חלק אחד. ניתן לתהות מדוע מופנית המחאה כלפי משרד הביטחון ולא כלפי המעסיק. ראשית, המעסיק הוא שהחליט בפועל על ההצעה שהוצעה במכרז והיותה רווחית, או לא, עבורו ועבור משרד הביטחון. שנית, דין אי-זכייה במכרז אינו שווה לסגירה ופיטורין, אלא לנטל הרובץ על המעסיק לאתר קונה אחר למאפים.

לאור הגורם אליו בחרו העובדים להפנות את המחאה נראה שמדובר במאבק הנובע מאינטרס משותף של המעסיק והעובדים נגד החלטת המדינה. על מקרים דומים דובר בהרחבה במאמרה של לילך ליטור שעסק בשביתות המכוונות נגד המדינה במקרים של הפרטה או בעת פתיחת שוק כלשהו לתחרות. שביתות כאלו לרוב נחשבות כשביתות מעין פוליטיות כאשר יש וודאות לפגיעה צפויה בתנאי העבודה, או כשביתות כלכליות. ייתכן שניתן להקיש מהאמור שם למחאה כאן, ואולם, בענייננו אין מדובר בהחלטה על מדיניות שלטונית, אלא החלטה על זכייה במכרז שהעדיפה מאפייה מתחרה. זאת ועוד, כאמור, לא מדובר בשביתה, אלא בפעולות מחאה/הפגנות שיוצרות הפרעה לציבור. על כן, נראה שדיני השביתה לא חלים, אלא הדינים שעוסקים במחאה המוגנת מתוקף חופש הביטוי והזכות להפגין. בהיקש מדיני השביתה, מחאה שכזו, הפוגענית גם כלפי צדדים שלישיים, עליה להיעשות במידה שאינה עולה על הנדרש ותיבחן על פי מבחני המידתיות.

חירות המחאה היא זכות יסוד ולעיתים אף מותרות פעולות הפגנתיות משמעותיות הפוגעות בזכויות של צדדים שלישיים לשם יצירת הד ציבורי. לעיתים אף יש מקום להעניק לזכות הגנה יתרה מכוח משפט העבודה (מכתשים), אך לטעמי לא כך בענייננו, לאור היות ההפגנה מופנית כלפי צד שאינו מעורב בהעסקת העובדים בפועל. כמו כן, לאור דרכי הפעולה המתאימות יותר למחאה על אי-הזכייה במכרז דוגמת פנייה למעסיק או לבית המשפט בטענה לפגם במכרז, לטעמי מדובר בפעולות בלתי מידתיות, שייאסרו ככל שלא ניתן להן אישור המשטרה. יצוין כי לאור פעולות אלו אף נעצר אחד ממארגני המחאה.

עובדת גוגל פוטרה לאחר שפרסמה מאמר שהעביר ביקורת על העדר הגיוון בחברה

גוגל עלתה מספר פעמים לכותרות השבוע בסוגיות הנוגעות לפיטורי עובדים שניסו להתאגד או כשיצאו נגד מדיניות החברה. במקרה אחד, חוקרת אתיקה, שעובדת בחברת גוגל ועומדת בראש צוות הבינה המלאכותית בחברה, פוטרה לאחר שפרסמה מאמר שהעביר ביקורת על היעדר גיוון בחברה. הפיטורים מעוררים סוגיות הנוגעות לגבולות חופש הביטוי של עובדים המעבירים ביקורת על המעסיק ואפשרותם של המעסיקים לפעול מנגד.

על פי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית חופש הביטוי האזרחי הינו זכות חוקתית. ואולם, כאשר מדובר במעסיק פרטי, התיקון הראשון אינו חל, והמעסיק יכול להגביל את חופש הביטוי של העובדים. בישראל, לעומת זאת, חופש הביטוי שמוכר כזכות חוקתית מחלחל גם לחוזה העבודה במידה מסוימת דרך מושגי השסתום. יחד עם זאת, התבטאות של עובד שפוגעת במעסיק עשויה לפגוע בזכות הקניין שלו או להביא לסביבת עבודה שלילית, ולכן עשויה להצדיק פיטורים (בהנחה שלא מדובר בהפליה על בסיס השקפה (וראו עניין רואשדה, שם טענת המעסיק שהתבטאות של עובדת פוגעת בו לא התקבלה).

על פי הדין האמריקאי, במקרה כמתואר בכתבה, ייתכן שניתן יהיה להעניק הגנה לעובדת מכוח החוק הפדרלי להגנה על עובדים (National Labor Relations Act) שקובע הגנה על זכות ההתאגדות של העובדים (Section 7). מכוחו ניתן לטעון להגנה על ביטוי שמביע ביקורת מטעם עובד על התנהלות החברה. אולם ניתן להעלות ספק האם באותו עניין הביקורת הועברה באופן הקשור לזכות להתאגדות, ולו בעקיפין.

מחקר חדש: עובדים מאוגדים ממשמשים יותר את זכותם לדמי אבטלה

מחקר אמריקאי חדש מצא כי עובדים מאוגדים שפוטרו מימשו את זכותם לדמי אבטלה יותר מעובדים שפוטרו שאינם מאוגדים. על פי נתוני המחקר של Washington Center for Equitable Growth, אחוז העובדים המאוגדים שהגישו תביעה לדמי אבטלה היה קרוב לכפול מאחוז העובדים הלא מאוגדים.

לפי תוצאות המחקר ניתן לראות את ארגוני העובדים באים לידי ביטוי לא רק בתפקידם כמייצגים באופן קיבוצי, אלא גם כמסייעים למימוש זכויות עובדים כלליות. במאמר "כיוונים להתחדשות ארגון העובדים במאה העשרים ואחת" דובר על מעבר זה, מארגון עובדים כמייצג אל ארגון שמביא להגברת מודעות של העובדים לזכויותיהם. כך ניתן לראות כי אף זכות כמו דמי אבטלה, שאינה נובעת ממשא ומתן שניהל ארגון העובדים, ממומשת בצורה מוגברת על ידי העובדים המאוגדים. לפי השערת החוקרים, הסיבה לפערים אכן נובעת מתפקיד ארגוני העובדים כמיידעים ומתווכים מידע ומעניקים הכוונה לעובדים לשם התמודדות עם בעיות בירוקרטיות.

המשך המחלוקת על ימי הבידוד: עדכון

לאחר שהתקבל המתווה המתוקן להסדרת ימי הבידוד וחלוקת העלות של ימים אלו, במסגרת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש), עתרו התאחדות התעשיינים ונשיאות המעסיקים לבג"ץ כנגד החוק. הם תובעים לקיים את המתווה המקורי שלכאורה הובטח להם על ידי מנכ"לית משרד האוצר, או לחלופין לפצות את המעסיקים בגין ההפרש בין המתווה שסוכם לבין זה שעוגן בחקיקה, בסך של כ-150 מיליון ש"ח.

כזכור ובהמשך לבג"ץ סל שירות סיעוד, משא ומתן שנערך בין ארגוני המעסיקים למדינה וסירוב יושב ראש ועדת העבודה והרווחה למתווה שהוצע, אשר נסקרו בהרחבה בבלוג (כאן, כאן וכאן), אושר לבסוף החוק, לפיו ימי הבידוד שירדו ממכסת ימי המחלה של העובד יהיו לכל היותר ארבעה ימים. טענת ארגוני המעסיקים הינה כי המדינה לא כיבדה את ההסכם עמם, לפיו ימי הבידוד כולם ישולמו על חשבון ימי המחלה של העובדים.

החוק התקבל לאחר דיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תוך ניסיון ליצור הסכמות בין כלל הצדדים – העובדים, המעסיקים והמדינה, ולאחר הבעת עמדה מטעם ארגוני המעסיקים, שהסתייגו מהחוק שהוצע להצבעה בסופו של דבר. לטעמי, על אף ההבטחה לכאורה שניתנה על ידי מנכ"לית משרד האוצר, יהיה קשה לטעון כי יש לבטל את החוק שנקבע, מאחר שהמחוקק אינו כפוף להסכמי הממשלה.

עוד בסוגיית חוק התוכנית לסיוע כלכלי, לאחר ביקורת שהובעה כלפי אי-מתן מענה למגזר העצמאיים (ועל כך נכתב בבלוג זה), הוגשה השבוע לכנסת הצעת חוק שתעניק רשת ביטחון לעצמאיים. אמנם על פי הדיווחים הצעת החוק קיבלה את תמיכתו של ראש הממשלה, אולם לאור אי-מעורבות משרד האוצר בהצעת החוק, והבחירות הקרבות, ישנו ספק ממשי האם תאושר הצעת החוק בעתיד הקרוב לעין.